גורמים המשפיעים על משיכה בין אישית

סיבות חיצוניות

קירבה גאוגרפית

במחקר שנעשה ע"י פסטינגר 1951 גילה כי גם מרחק קטן וחסר משמעות לכאורה עד כדי מספר שניות של הליכה עשוי לקבוע דפוסי משיכה והתקשרות, וככל שהקרבה הפיסית בין אנשים גבוהה יותר רב הסיכוי שיווצרו ביניהם קשרי חברות.

 

קירבה פיזית

חשיפה גרידא עשויה להוליד משיכה - זאת אושר במספר מחקרים וכן במחקרם של מורלנד וזג'וין, 1982, כי בפגישות עם אנשים הגרים בקרבתנו אנו מסירים את המסכות שאנו נוהגים לעטות בפגישות עם אנשים רחוקים.
פגישות אלה, מהיותן ספונטניות גורמות לנו הנאה, והן אינן רוויות בקונפלקיטים או במתחים. לכן יש סכויים טובים, שיתפתחו בהן רגשות של משיכה הדדית.

 

הופעה חיצונית

מחקרו של קובנר 1981 גילה כי במפגשים הראשונים אנו נוטים לחבב אנשים בעלי הופעה חיצונית מושכת יותר מאנשים בעלי הופעה חיצונית לא מושכת.
והיא נובעת מקשר שנוצר בינה לבין תכונות אישיות חיוביות.
 
סיבות פנימיות

השערת הדמיון וההשלמה, 1985

השערת הדמיון

עפ"י השערת הדמיון אנשים נמשכים לדומים להם בערכים, בתחומי התעניינות, במאפיינים דמוגרפים ובהופעה חיצונית.


השערת ההשלמה

השערת ההשלמה גורסת שאנו מחבבים אנשים בעלי אפיונים המגשימים את הצרכים האישיים שלנו.
השלמה פירושה שתכונותיו של אדם אחד מגשימות את הצרכים של זולתו ולהיפך. אדם דומיננטי יחפש אדם תלותי, ואדם המרבה לדבר ישלים את הנוטה לשתוק ולהקשיב.
השערת ההשלמה מבוססת על ההנחה שאנשים מחפשים בחבריהם איכויות, שעל פי תפיסתם חסרות אצלם.
 
חיזוקים

תאוריית הרווח וההפסד
1976, BERSCHID

לפי תאורית ההתניה האופרנטית החיבה אל אדם קשורה למספר התגמולים שהוא עשוי לספק. ככל שאלה מרובים יותר גוברת החיבה אליו. לעומת זאת לפי תיאוריית הרווח וההפסד, שכיחות רבה של חיזוקים מפחיתה את ערכם ומורידה ממידת השפעתם.
לעיתים צורת נתינת התגמולים חשובה בעינינו יותר מכמותם.
לכן אנו נוטים לחבב יותר אנשים המגדילים את חיבתם אלינו במהלך יחסי הגומלין (רווח), ומאידך גיסא אנו נוטים שלא לחבב את אלה המקטינים את חיבתם כלפינו (הפסד). עיקרון זה מכונה: עיקרון הרווח וההפסד.
על פי תאוריה זו אנשים מחבבים יותר משהו הנותן להם הערכה חיובית אם הערכתו כלפיהם בעבר היתה שלילית.
את המעריצים הקבועים תופסים כדבר מובן מאליו, בעוד אנשים שהם סלקטיביים בהערצתם אהובים יותר ונערצים יותר.
קבלה חברתית ותמיכה בהערכה העצמית מוערכים יותר כאשר הם נתינים במשורה, שבח מצד אדם בעל שיפוט חריף ומחמיר מתגמל יותר.
יוצא איפוא, שבהתאם לעקרון הרווח וההפסד אנו מחבבים אנשים שחיבתם כלפינו הולכת וגוברת יותר מאשר אנשים שחיבתם אלינו יציבה.
 
הורים

אנחנו מאמינים באמונה שלמה שאם נמצא את האדם הנכון, בן-הזוג המושלם הוא ישלים אותנו.
האדם המיוחד הזה – אי אפשר שיהיה סתם כל אחד, צריך שיהיה זה אדם המעיר בנו תחושה עמוקה של היכרות "זה הגבר שחפשתי" או "זאת האשה שתפצה אותי על פגיעות העבר".
לאדם הזה יש תמיד גם התכונות החיוביות וגם התכונות השליליות של הורינו.
כי המוח שמנחה אותנו בבחירת בן זוגנו אינו המוח החדש המאורגן וההגיוני, אלא המוח העתיק קצר הראות וחסרת תפיסת הזמן, ומה מנסה המוח העתיק לעשות? הוא מנסה לברוא מחדש את נסיבות החינוך שלנו כדי לתקן אותן, כי ההתייחסות שזכינו לה בילדותנו הספיקה לנו לשרוד, אבל לא להיות שבע רצון.
המוח העתיק מנסה להחזיר אל זירת הארועים את התיסכול המקורי שלנו כדי שנוכל לפתור את הבעיות הבלתי פתורות שגררנו אחרינו מילדותינו.
וכשבחרנו את בן זוגנו, במישור הלא מודע אנו מרגישים שאנו קשורים שוב אל הורינו, אלא שהפעם אנו מאמינים כי כיסופי הילדות העמוקים והבסיסיים ביותר עומדים לבוא על סיפוקם, מישהו יטפל בנו, אנו כבר לא לבד; וכאשר אנו מתאהבים המוח העתיק ממזג את דימוי הורינו עם דימוי בן זוגנו, ואלה הופכים לדמויים נצחיים.
וכשבן זוגנו אומר: "אוהב אותך כפי שאיש לא אהב אותך מעולם", המוח הלא מודע מפרש זאת כך: "יותר מאבא ואמא".
וכשבן זוגנו אומר: "כשאני איתך אני מרגיש שאני שלם לגמרי", אנו מודעים שבחרנו בלא יודעין באדם המגלם את החלקים שנקטעו מאיתנו בילדותנו.
כשאנו מרגישים מאוהבים משמעות הרגשה זו ליהפך לילד אהוב במשפחה אידיאלית. (דר' הארוויל הנדריקס - "לבסוף מוצאים אהבה" – הוצאת ספרים אחיאסף)
 
ביביליוגרפיה
1. פסטינגר, 1951
2. מורנלד וזג'וין, 1982
3. קובנר, 1981
4. השערת הדמיון וההשלמה, 1985
5. 1976, BERSCHID
6. (דר' הארוויל הנדריקס - "לבסוף מוצאים אהבה" – הוצאת ספרים אחיאסף)