הכתובה, והסכם הממון בזמנינו

כמה מהרכוש שלנו אקבל אחרי הגירושין?

אחד הנושאים המרכזיים והחשובים, אך גם מעוררי המחלוקת ביותר בתהליך הגירושין הינו בחלוקת הרכוש המשותף שצברו בני הזוג במהלך תקופת הנישואין. הרכוש הוא כל הונו של האדם אשר צבר בחייו, במיוחד כאשר מדובר בנישואין ראשונים, בהם כל הרכוש שנצבר הוא רק הרכוש שבני הזוג צברו במהלך הנישואין. נושא זה טומן בחובו כעסים והתנצחויות, מאחר שכל צד ינסה לנכס לעצמו חלק משמעותי יותר בעוגת הנכסים, ולהביא להפרדה מוחלטת בין הצדדים.

במיוחד בין בני זוג אשר אינם צריכים לדון רבות בענייני משמורת הילדים, תהייה סוגיית חלוקת הרכוש, הסוגיה הכואבת ביותר ועם זאת גם המאתגרת ביותר במקרה של גירושין. למרות שפעמים רבות שתי הסוגיות גם יחד ידונו בבית הדין, תוך כדי מחלוקת מעוררת סערה רגשית ומשפטית.

לרוב, בני הזוג אשר נישאו החל משנת 1974 ואחריה, יחול לגביהם חוק יחסי ממון, אשר קובע כי במקרה של פרידה, ואפילו במקרה של קרע מהותי בין בני הזוג, 'יאוזנו המשאבים' של שני בני הזוג.

גם מי שנישאו לפני שנת 1974, יצטרכו להתחלק ברכושם המשותף לפי הלכת השיתוף, אשר נוצרה כתוצאה מתקדימי הפסיקה במשך השנים.

ישנם מספר הבדלים בין שני סוגי משטרים החלים על הזוגות בהתאם לתאריך נישואיהם, אולם החילוק המרכזי הינו שבבני זוג אשר חל עליהם חוק יחסי ממון, אין מחלקים בצורה ממשית את הרכוש בין שניהם, אלא מאזנים את שוויו

בישראל ישנן שתי ערכאות משפטיות אשר להן יש את הסמכות לדון בסוגיית הרכוש: בית הדין הרבני, במידה וסוגיה זו נכרכה בעניין הגירושין, באם לא תידון סוגיה זו בבית המשפט לענייני משפחה, אלא אם כן תהייה הסכמת שני הצדדים לדון גם בסוגיה זו בבית הדין הרבני.

ממתי אפשר לקבל פסיקה על חלוקת הרכוש?

למעשה, בשביל לקבל פסיקה על חלוקת הרכוש לא צריך כיום להמתין עד לקבלת הגט בפועל או להתרת הנישואין,  בעניין זה זהה חזקת השיתוף לחוק יחסי ממון המתוקן, ולמעשה אם הוגשה לבית הדין בקשה לגירושין,או תביעה אחרת המראה על רצון לסיום הקשר לפני שנה ומעלה. כמו כן אם חל קרע ממשי בין בני הזוג, או שחיים בנפרד [לעיתים אפילו תחת קורת גג אחת] למעלה מתשעה חודשים.

כמובן, לבית המשפט או לבית הדין הרבני יש שיקול דעת אף לקצר מועדים אלו, כך למשל במקרים בהם קיימת אלימות בין בני זוג שחומרתם מעידה על קרע ממשי בין בני הזוג. עילת אלימות ניתן להוכיח באמצעות החלטות שיפוטיות כגון סעדים זמניים (צו הגנה, צו הרחקה), צווי מעצר, שחרור בערובה או החלטה על הגשת כתב אישום.

בית המשפט או בית הדין רשאים רשאי להורות לצד שביקש להקדים את מועד ביצוע איזון המשאבים, להפקיד כתב הסכמה להתרת נישואיןוכן התחייבות לקבל או לתת את הגט.

האם הכל כל כך פשוט?

פרטי החוק הינם רבים ואף מורכבים, לא אחת יחליט בית הדין לעכב או להוציא נכס כל שהוא מהסדר איזון המשאבים מחמת סיבות שונות, כמו כן לעיתים עקב התנהגות לא הולמת של אחד הצדדים [כגון בהברחת נכסים] יחליט בית הדין על הקדמת תאריך איזון המשאבים או הסדרת איזון שאינו בחלקים שווים. משום כך מומלץ להתייעץ עם טוען רבני מוסמך בשלב מוקדם ככל האפשר של ההחלטה להתגרש.

בנושא זה של איזון המשאבים [-חוק יחסי ממון] חשוב לדעת כי בין בני הזוג מתאזנות גם זכויות עתידיות אשר נקנו במהלך שנות הנישואין המשותפים, וכן בכלל זה זכויות פנסיה, תגמולים, חסכונות וכד'. משום כך חשוב לפנות לעזרת טוען רבני גם אם נודע לך על כוונתו של בן זוגך להתגרש וגם אם אתה סבור ונחוש למנוע זאת. חשוב שבשלב מוקדם ככל הניתן יהיה בידך המידע המלא אודות נכסיכם המשותפים, וכן ימנעו פעולות אשר בבוא היום כבר לא יוכלו להשיבם. גם בעניין זה של זיהוי הנכסים ושמירתם חשובה עזרתו של טוען רבני מוסמך.

לעתים קרובות כדאי לבני הזוג לערוך לפני החתונה הסכם ממון, ולא לסמוך רק על הודעתו של רושם הנישואין כי יחסי הממון ביניהם יקבעו על ידי החוק ושעל דעת כן הם נישאים. 

רבים חושבים כי רק למי שנישא בפעם השניה [פרק ב'] כדאי לערוך כזה הסכם, אך יש לזכור שמרבית הזוגות כיום לא מתחילים מאפס, ולרבים יש רכוש, שנצבר מעבודה או על ידי ההורים, ולא תמיד כדאי לחשוב מה יעלה בגורל החלוקה רק לאחר מעשה...

הסכמי ממון? באמצע החתונה לחשוב על גירושין?

אצל רבים מקובל שעצם המחשבה או ההזכרה כי יכול לקורת דבר רע, מביאה כשלעצמה את המזל הרע. [חס וחלילה, חס וחלילה, חס וחלילה...]. ישנם רבים שאף תומכים בגישה זו על יסודות יהודיים הלכתיים ורעיוניים.

האמת שלמרות כל מה שיאמרו, ההלכה היהודית מתייחסת בחיוב לחשיבה מקדימה 'על כל צרה שלא תבוא, ובמקרה של נישואין דוקא מחייבת התיחסות מקדימה למה שיקרה במקרה של גירושין או פטירה ח''ו של אחד מבני הזוג. התיחסות זאת היא הנקראת כתובה במקורותינו.

בזמנינו עקב ההתפתחות הכלכלית והתחוקתית, העצה המרכזית כדי להגיע להסכמות ברורות בשלב מוקדם. ולמנוע בכך חילוקי דעות, אי הבנות ומריבות גדולות בהמשך, היא להעלות את הדברים על הכתב בצורה ברורה ומפורטת ככל הניתן.

העלאת הדברים על הכתב נקראת בדרך כלל 'הסכם ממון'. חשוב לדעת כי הסכם ממון חייב להיות מאושר על ידי רושם הנישואין, בית הדין או בית המשפט לענייני משפחה. בתנאים מסוימים יכול גם נוטריון לאשר זאת.

מה קורה כשאין הסכם ממון?

בהעדר הסכם, יחולו הוראות החוק על כל בני זוג המתגרשים במדינת ישראל. ובזה, אם התחתנו החל משנת 1974 יראו אותם כאילו הסכימו בחתונתם להוראות חוק 'יחסי ממון' בעצם חתימתם על הנישואין. [אגב, רושם הנישואין היה אמור לידע אותם על כך...].

כמובן, הוראות החוק אינם מכילות את החיוב בכתובה, ובתי הדין נוהגים בדרך כלל שלא לחייב את שני הדברים יחד, גם את מחצית הרכוש על פי החוק וגם את תשלום הכתובה, ולכן על האשה לבחור באיזה מסלול ברצונה לצעוד. בחירה כזו רצוי שתעשה אחר שקילת כל המעלות והמגרעות בשתי האפשרויות וכדאי מאוד במצב כזה להיוועץ בטוען רבני הבקי בהלכות ובהסדרים אלו.

האם הסכם ממון יקוים בכל מצב?

הסכם הממון, ככל הסכם, יכול להיות כפוף לפרשנויות שונות, כמו גם לסירוב של אחד הצדדים [בדרך כלל הצד בעל האמצעים] והתחמקויות שונות מלקיימו. לכן כדאי בכל מצב, בשעת עריכת ההסכם ומכל שכן כשמגיעים לידי מימושו, להוועץ בבעל מקצוע בתחום, טוען רבני או עורך דין, כדי שלא להגיע למצב שעל אף שיש הסכם אין דרך לממשו.

פעמים רבות אחד מבני הזוג, ובדרך כלל מי שמתכנן את הגירושין מראש, מנסה להבריח חלק מהנכסים כדי להתחמק מקיום חלקו בהסכם, כמו כן מנסה הוא לעשות פעולות 'מחטף', או לחילופין לסרב בשרירותיות לכל מיני פעולות שלדעתו ימעיטו את חלקו במהלך של גירושין. גם במצב כזה מומלץ מאוד לפנות לטוען רבני, כיון שבית הדין יכול במידה וישוכנע שאכן כך הם פני הדברים, למנוע פעולות מעין אלו ולוודא את קיומו של ההסכם.

על מה כדאי להקפיד כשעורכים הסכם ממון?

ככלל, חשוב מאוד לחשוב על המצב העתידי בטווח הנראה לעין, ובעיקר על מה שמעבר לו. בין השאר חשוב לבדוק, מה יקרה אם ישנם נכסים שלא הוצהר עליהם כרגע, [או שאינם ידועים], או מה יהיה אם אחד מהצדדים [או יורשיו] יתחמק מביצוע חלקו.

כיון שהסכם כזה הוא מטבעו 'צופה פני עתיד', ובדרך כלל בני זוג בשעת עריכת החוזה אינם יכולים כל כך לחשבן את כל האפשרויות, מומלץ שחוזה זה יערך על ידי איש מקצוע בתחום. עורך דין או טוען רבני, כדי שאם יצטרכו להפעילו [חס וחלילה] לא ימצא עצמו אחד מהצדדים עם הסכם ביד, אך בלי מה שהובטח בו.