''נקי יהיה לביתו, שנה אחת, ושימח, את-אשתו אשר-לקח'' (דברים כד), כך מלמדת אותנו תורתנו הקדושה. השנה הראשונה מהווה פתיח חשוב מאד להמשך החיים הזוגיים, ובשנה זו בני הזוג בונים את היסודות האיתנים שיובילו אותם במהלך חייהם. הגיבוש הזוגי בשנה זו, כמה שיותר לתת ולהעניק אחד לשני ולהיות ביחד, נותן את הבסיס לחיים הזוגיים. החל מהשנה השנייה, בני הזוג כבר מתחילים תהליך של מציאת הזהות האישית בתוך התא הזוגי, לגלות ''עצמאות'' בתוך הזוגיות.
אך ישנו גורם נוסף שיש לדון עליו בחיים זוגיים, והוא מעגל נוסף איתו נפגשים בני הזוג – החברים. חברות שלה, או חברות שלו. מה צריך להיות היחס בין החיים הפרטיים המשפחתיים לבין החיים החברתיים. עד כמה משפחה צריכה להיות פתוחה ויהיה ביתה פתוח לרווחה לחברים, ומתי משפחה צריכה לדעת לסגור את דלתות ביתה ולהתמקד בקן הפרטי שלהם.
הגמרא במסכת ברכות סג כותבת:''תניא רבי אומר לעולם אל ירבה אדם רעים בתוך ביתו, שנאמר ''איש רעים להתרועע''(משלי יח)''.
מהו היסוד שמלמדים אותנו כאן חז''ל?
הגמרא מלמדת אותנו כאן יסוד גדול ביחס שבין הפנים לחוץ בתא הזוגי. הפסוק שמביאה הגמרא, ממנו נלמד שאין להרבות רעים בבית, מלמד אותנו שרעים רבים מדי בבית גורמים ''להתרועע''. מבאר רש''י שם – ''להתרוצץ''. פרוש הדבר: ריבוי החברים גורם לאדם לחוסר יציבות. הוא עסוק עם חבריו, הוא עסוק בעולמו של כל חבר וחבר, קופץ מעניין לעניין. וממילא אינו בונה את עולמו האישי, הזוגי.
הרב קוק זצ''ל בספרו עין אי''ה מבאר שם, שאדם צריך לדעת להעמיד את כל מדותיו בצורה הנכונה, ולא לבנות דבר חדש על חשבון דבר טוב אחר שבנית. גם כשבונים משהו חדש, צריך לוודא שעדיין נשמרים שאר הכוחות ושאר המידות הטובות.
דוגמא לדבר: אדם שרוצה לקנות את מידת הרצינות. ראוי שילמד מתי יש להיות רציני. אך עם כל זה, לא כדאי שימחק את עליצות החיים, את שמחת החיים שלו. אדם שרוצה לבער מקירבו את הפחד - אין לטשטש אותה לחלוטין, אלא לדעת להשתמש בה בשעת הצורך. ''להעמידה על מקומה'', כותב הרב קוק זצ''ל.
כך פועל מנהל טוב, מוצא את מקומו הראוי של כל פועל, ומוודא שכל אחד עושה את עבודתו ואת תפקידו. זה גם תפקיד של מפקד טוב, וזה מתחיל במנהיגות הפנימית של האדם על עצמו, לדעת למקם את כוחותיו ומידותיו בצורה הנכונה ביותר.
הדברים אמורים גם בבניין הבית. צריכים הזוג הצעיר (ולפעמים גם נצרך הדבר ללמד את הזוגות המבוגרים), ראשית כל - לדעת לסדר את הבית. לבנות את ביתם הפרטי. שכל אחד ידע את מקומו בבית, יקבל את מלוא היחס שהוא נזקק לו בתוך התא הזוגי. על הזוג לוודא שהם נמצאים ביחד רוב הזמן בתקופה הראשונה, מתגבשים להיות יישות אחת, ולומדים להכיר אחד את השני לעומק. קודם כל משקיעים במשפחה לפני שמשקיעים באחרים.
גם אם הבעל, או האשה, עובדים מחוץ לבית בעבודת קודש של גמ''ח, בתקופה זו ראוי למעט שם ולהרבות בתוך הבית. אמנם גם בחוץ יש עבודת קודש, אבל עכשיו המקום לבניין הזוגי.
עבודת ד' של האדם, מתחילה מתוכו פנימה. עד שהאדם אינו מתקן את עצמו אינו יכול לתקן אחרים. האדם הפרטי ראשית עולה מעלה מעלה במעלות האמת, ורק אז פורץ החוצה. ובחיבורו אל אשת בריתו, גם שם צריך לבנות את הנפש האישית הפרטית המשותפת, ורק אח''כ לפרוץ החוצה.
אי אפשר להשקיע בחוץ, לפני שבנינו את הבסיס, את היסוד. זוג שמתחילת דרכו פונה כלפי חוץ, הוא זוג שמאבד את העצמיות שלו, וממילא גם את הזהות שלו.
לכן , הזוג החדש, צריך להתמקד בתחילה בעצמו. בין בימי חול, בין בשבתות. מתוך כך מתגבש התא הזוגי.
לאחר שהזוג מגובש (מקובלנו ''שנה אחת'', ויש המוסיפין ע''פ הצורך), הזוג יכול גם לפנות אל העולם הגדול. לפתוח את דלתותיו לחוץ על פי הצורך. אלא שהפעם הזוג עושה את זה כיחידה זוגית אחת. לא הבעל הוא הפותח את ביתו, או האישה. אלא הזוג פותח את ביתו. בשלב זה יש כבר התעצמות של הזוגיות, הם יכולים ביחד לפעול למען הכלל.
אך עם כל זה, גם אחר שלב פתיחת הדלתות, צריך לייחד את הזמנים של ''סגירת הדלתות''. את הזמנים המוקדשים רק לתא הזוגי בלבד, על מנת לשמר ולהעצים את האיחוד הזוגי. וכך לומדים בני הזוג, את היחס בין העולם הפנימי המשותף שלהם, לבין העולם החיצוני אליו הם פונים כיישות אחת, תומכת ומחזקת.
