שאלה: אנו נשואים חמש שנים, ולנו שני ילדים ברוך השם. למרות שאנו מאוד מרוצים מהזוגיות שלנו, בכל זאת, בהשוואה לאחותי, היא יותר מסודרת כלכלית ונראית מאושרת יותר ממני. יש לציין שבעלי אברך כולל. מה ניתן לעשות כדי להרגיש אחרת?
תשובה: משאלתך אני מבין שאת מחפשת כמו כולם אחר האושר. עם זאת עולה מדברייך, שלדעתך אושר הוא תוצאה של רמה כלכלית.
ובכן, אושר הוא רגש המבטא את מצבו הנפשי של האדם, שמקורו בהנאה וסיפוק. פילוסופים שונים וביניהם אריסטו טענו, שהאושר הוא המטרה העליונה של בני האדם בעולם. אין אדם שאינו חפץ להיות מאושר, והאושר הוא המכתיב לאדם את האתגרים שהוא מציב לעצמו. הרב דסלר כותב בספרו מכתב מאליהו, שכאשר ברא הקדוש ברוך הוא את העולם, עולם מאושר ברא, אלא שבני האדם יצאו מעולם האושר אל עולם הסבל, על ידי הקנאה, התאוה והכבוד, כמאמר חכמינו זיכרונם לברכה "הקנאה והתאווה והכבוד מוציאים את האדם מן העולם". הסיבה לכך היא שכוחות שליליים אלו גורמים לנו להרגיש חסרון ומתפתח הצורך לרדוף ולהשיג עוד ועוד.
פעולות רבות במשך היום שאנו עושים, הן תוצאה של היענות לנורמות חברתיות וללחץ חברתי, גם אם הן נוגדות את השאיפות או היכולות שלנו. ברוב המקרים פעולות אלו נובעות מקנאה ותחרותיות, או מהצורך בכבוד והערכה מהחברה. ממילא יוצא שהאדם ברוב חייו, עסוק ברדיפה אחרי מה שטוב בעיניו, ואינו מספיק למצות ולהפיק את המיטב מההווה. כדי להיות מאושר, צריך להגיע לשלוות הנפש, ובכדי להגיע לשלוות הנפש צריך להיות רגוע, וזה אפשרי רק על ידי שחיים את ההווה. אחת הדרכים לשפר את איכות חיינו הוא כוח המחשבה. רבי נחמן מברסלב אמר "תחשוב טוב יהיה טוב", וזו לא רק אמירה: במחקר שנעשה ב"מאיו-קליניק" שבמיניסוטה בארצות הברית, החוקרים קבעו כי בני אדם שנתנו פרשנות שלילית למאורעות בחייהם, היו בריאים פחות וחשופים יותר לאירועים שליליים, זאת לעומת בני אדם שמתייחסים אל אירועים בצורה חיובית. לכן רק את יכולה ליצור לעצמך את הרוגע הפנימי שלך על ידי המחשבה, שהיא זו שיוצרת את ההרגשה שאת מרגישה. נטרול עצמי מקנאה, תאווה וכבוד יובילו לשלוות הנפש, וממילא את האושר, כי כשאין קנאה- יש הסתפקות במועט. וכשאין תאווה- יש איפוק וריסון. וכשאין כבוד- יש ענווה. כשאדם רוצה את מה שיש לו, יש לו הכל, זאת לעומת מי שרוצה את מה שאין לו- ולמעשה אין לו כלום.
על כך לימדונו חכמינו: "איזהו העשיר השמח בחלקו, כלומר שאינו נשלט על ידי הדחף לתחרותיות וקנאה במה שיש לזולת, ויתרה מזאת לא נאמר גם הוא עשיר, או כי הוא עשיר גדול, אלא אמרו חכמינו כי רק הוא עשיר. יוצא אפוא, שאדם שמשיג את האושר הוא גם העשיר האמיתי.
כדי להעמיד דברים על דיוקם, אין זה אומר שלא צריך לשאוף ולדאוג לפרנסה. ודאי שכסף יכול לגרום לשיפור באיכות החיים, אך גם לחוסר שלווה ולהיעדר האושר המיוחל, וכדברי הרב דסלר "השאיפה והמרץ המה היסוד לאושר, אבל אימתי? כשאין המילוי תלוי באחרים, כלומר בלא קנאה תאווה וכבוד".
מעניין להזכיר בהקשר זה מחקר שנעשה במפעל הפיס, בו נעשה מעקב לאורך שנים אחרי אנשים שזכו בפרס הראשון, מפתיע לגלות כי רוב הזוכים דיווחו כי החיים שלהם נעשו גרועים יותר מאשר החיים שלפני הזכייה.
ישנו סיפור שממחיש יותר מכל, שהאושר תלוי בעיני המתבונן, ברצונות שלו, בשאיפות שלו, ובערכים שלו: מסופר על מייסד חברת פורד, שראה דייג שלאחר שסיים לדוג את המנה היומית שלו, ושכב על הדשא ונח לו. שאל אותו פורד: "מדוע אינך ממשיך לדוג דגים?" ענה לו הדייג: "ומה יצא לי מזה?" ענה לו פורד: "תוכל למכור אותם בשוק". שאל הדייג: "ומה יצא לי מזה?" ענה לו: "תרויח כסף, אחר כך תקנה סירה ותהיה דייג יותר גדול, תוכל לקנות אוניה תשכור פועלים, אחר כך צי של אוניות, תשווק לארצות נוספות ותהיה עשיר". שאל אותו הדייג: "ומה יצא לי מזה?" ענה לו: "לאחר מכן תוכל למנות אדם שינהל לך את העסקים, ואתה תשב מול הים ותנוח". ענה לו הדייג: "ומה אני עושה כעת?"
אי אפשר להתעלם מהעובדה שציינת שבעלך אברך. אולם האושר אינו תלוי בכמה יש לי, אלא איך אני מרגיש עם מה שיש לי. וגם לזה התייחס הרב דסלר וכתב: "שפסגת האושר מעל הכול הוא אושר רוחני". כי אושר גשמי הוא על תנאי, אפשר שמחר או בעוד שנה יתברר כי לא אושר היה זה, ותמיד ישנה האפשרות שיתהפך המצב מן הקצה אל הקצה, אם באורח פתאומי ואם בתהליך איטי. מה שאי אפשר שיקרה באושר רוחני, שאינו תלוי בשום התפתחות שתארע בעתיד ויעמוד לו לאדם כזכות לאורך ימים ושנים אף לאחר מאה ועשרים שנות חייו בעולם הזה.
