בחיים ישנן הרבה סיטואציות, וסביבם הרבה תגובות. ישנן סיטואציות במסגרת הנישואין, המשפחה, החברה, העבודה ובאין ספור תחומים. כל סיטואציה כזאת מעוררת תגובות שונות. התגובות שונות מאדם לאדם, וכשיש התנגשות בין תגובות זהו סימן לקונפליקט ולעתים אף לכעסים ומריבות.
ההנחה הרווחת כי אנשים מגיבים לאירוע שקרה. ישנה מציאות, מישהו אמר משהו, או מישהו לא אמר משהו, ואנחנו מגיבים בהתאם. זהו איזו שהיא נאמנות לצדק, שלעתים הופכת את הסביבה לקרבן תגובתנו, ועוד יותר מכך, אנו מגבירים את תחושות האשמה שלנו ואחרי תגובות רבות אנו חשים הקרבן בכל הסיפור.
למעשה איננו באמת מגיבים לאירוע, התהליך הוא שונה. אנו נחשפים או חווים אירוע, מפרשים אותו, בעקבות הפרשנות מתעורר בנו רגש, ועל פי הרגש הזה אנו מגיבים. כשיש כסא אחד לשני אנשים, ומתיישב האחד. זהו אירוע. כשהשני צועק ומשתולל, ואף מכה את רעהו. זאת תגובה. בין האירוע לתגובה, הייתה פרשנות של האחד "יש מקום פנוי אז אני מתיישב". ושל השני "הוא שוב תפס את המקום שלי". השלב הבא הוא התעוררות הרגש כתוצאה מפרשנות האירוע, והתוצאה היא – ריב בין שניים.
תהליך זה נקרא אפר"ת:
א – אירוע
פ – פירוש
ר– רגש
ת– תגובה
על מנת ללמוד על עצמינו, על נישואינו ועל יחסינו לילדנו, עלינו לנתח את האירועים שעוברים עלינו. כדי לשנות את התגובה, יש לנו לעבוד על הפרשנות ועל הרגש. לכל אירוע יכולות להיות פרשנויות שונות, ראשיתה של העבודה צריכה להיות בהצגת אפשרויות שונות לפרוש האירוע. כשיכולה להיות פרשנות אחרת לאירוע, מתחיל להיווצר דיאלוג פנימי בנינו לבין עצמנו, על הסיבה שבחרנו לפרש את האירוע באופן שגרר רגש המוביל לתגובה שהיינו רוצים להימנע ממנה.
לא פעם אנו לא מבינים מדוע הצד השני אינו מבין את הדברים כמונו, כיצד הוא מתנהג בצורה כל כך לא הגיונית. ההנחה העומדת בבסיס תהייה זו היא, שהדברים שאנו רואים, מבינים, עושים, הם מובנים מאליהם ועומדים במבחן ההיגיון. אך העובדות הן, שהצד השני לא בהכרח מבין את ההיגיון של זולתו גם אם הוא נראה כל כך פשוט. אירועים מוסברים על ידי פרשנויות, ולכל אירוע יש יותר מפרשנות הגיונית אחת, כששני אנשים מתבוננים על אירוע אחד, וכל אחד מפרש אותו באופן הגיוני לטעמו, סביר להניח שהרגשות ביניהם יהיו שונים וממילא התגובה של כל אחד לא תובן לרעהו, עד שישכילו לחזור אל תחילת האירוע ולבדוק את הפרשנות שהוצמדה לו.
בחזרה אל האירוע ופירושו, יש לדעת שישנם כמה עיוותים הקשורים לאירוע ולפירוש, הנפוצים שבהם: הסקת מסקנות שרירותית, הטיה של אינפורמציה, הגזמה או צמצום, והתייחסות דיכוטומית (שחור ולבן).
הסקת מסקנות שרירותית – אנו משלימים את התמונה בהנחות לא מבוססות, נייחס לאדם או לאירוע התנהגות על סמך העבר, שמועות או ספקולציות.
הטיה של האינפורמציה– כאשר בני זוג רבים סביב אירוע, אנו עלולים לפתח עמדה כתוצאה מהקשבה רק לצד אחד. לעתים אנו שומעים לבסוף את שני הצדדים, אך עמדתנו על האירוע כבר נקבעה לאחר ששמענו צד אחד בלבד.
הגזמה או צמצום– אירוע מסוים עלול להיחשב כדבר שולי אצל האחד, אך אירוע בעל משמעות אצל האחר. בבואנו לפרש את האירוע יש לנו לקחת בחשבון את הקונטקסט.
התייחסות דיכוטומית– לעתים פירוש של אירוע, יש לו משמעות מסוימת, אנו צובעים את כל מערכת היחסים באותו צבע. לדוגמא: הוא כועס, סימן שהוא בכלל לא אוהב. היא מחייכת סימן שהכול תקין.
אגב, היכולת לעמוד על שלבי התהליך – אירוע, פירוש, רגש, תגובה. הכרחית גם כאשר אנשים באים להיוועץ בנו. לכל אחד ואחת יש חוג מכרים הבאים לשמוע את חוות דעתו בנושאים כאלו ואחרים, שבהם הם נזקקים לעצת אוהב ודואג.
הנטייה שלנו היא להתייחס לפרטים רבים הגורמים לתגובת המצוקה, חוסר האונים, האכזבה וכדו' אצל הבאים אלינו. ומכאן אנו ממטירים לעברם שלל עצות, רעיונות, דעות והשקפות כולל דוגמאות מחיינו, מתוך רצון כנה לעזור.
הרצון העמוק לעזור לזולת, מביא אל שיחת הייעוץ את עולמו של החבר היועץ. ובעצם, מערב בייעוצו את תחושותיו האישיות כנגזרת מאותו אירוע שבגינו בא חברו אליו לייעוץ. נמצא שישנם שני אנשים שבצורה ישירה או עקיפה עברו אותו אירוע, ושניהם מגיבים בהתאם לרגשותיהם, לעתים רבות מבלי לבחון את אותם רגשות.
טוב יעשו שניהם, ובוודאי ראוי לחבר היועץ לפני שינפיק עצות, לחזור אל השלב הראשון באירוע, ולבדוק את הפרשנות שהוצמדה אליו. הצעת אפשרויות פירוש שונות לאירוע, היא מפתח בשינוי רגשותינו ותגובותינו.
