לכל זוג יש חוזה, חוזה סמוי. זהו לא חוזה הנחתם בפני עורך דין, הוא אפילו נחתם מבלי שבני הזוג ישקלו בדעתם את סעיפיו. הסעיפים הללו נכתבים באמצעות המסרים הגלויים והסמויים, המילוליים והלא מילוליים המועברים בין בני הזוג בשלב ההיכרות הראשונית.
נניח שבחוזה חותמת האישה על הסעיף הבא: "אני אשא על כתפי את עול הבית, אצא לעבודה ואשתתף בנתח כבד של עול הפרנסה, ואותך אניח לשבת ולעסוק בתורה מבוקר ועד ערב, מבלי להתלונן על כך". על פניו זהו סעיף ברור שאי אפשר לטעות בו. אלא שבחוזה הסמוי הבעל לא תמיד שם לב לנספח הכל כך חשוב שבו נאמר "למעט בזמנים שאהיה חולה, ואצטרך אותך לצדי". כשמגיע הרגע והאישה זקוקה לבעלה לצדה על פי החוזה שנחתם ביניהם, אילו לא יעמוד בסעיף המחייבו כלפיה, עלולה היא להרפות את ידיה מהסעיף המחייב אותה. כשהוא יתלונן על כך, היא תאמר לו "כשהייתי חולה לא נקפת אצבע כדי לעזור לי, מסתבר שהחלוקה בינינו לא הוגנת, אינני מוכנה להמשיך באותה מצב". במילים פשוטות: "אתה לא עמדת בהסכם, בוא ונפתח את החוזה מחדש".
ישנם חלקים בחוזה שבהחלט מודעים, כמו היכן נגור, ולאיזה מוסד נשלח את ילדנו. אך נתח נכבד בחוזה הזוגי הוא סמוי ולא מודע. הוא נכתב על ידי כל אחד מהצדדים, מבלי שיבין מדוע הוא הכניס את הסעיף הספציפי לחוזה, וכמובן מבלי שבן הזוג יודע שקיים כזה סעיף. הפסיכולוגית זיוית אברמסון מביאה דוגמא לכך בספרה לומדים זוגיות: "אתה מזכיר לי את אבי באופן שבו אתה דואג לרווחתי וממלא את כל חפצי כשאנחנו נפגשים (במסיבה, במסעדה וכדומה), ולכן אני מניחה (ורושמת בחוזה שלי סעיף האומר) שאתה תתנהג כמו אבי, גם כאשר ארצה לצאת לעבודה, ללימודים או לבילוי עם חברות". היא לא יודעת שבחוזה שלו הוא רושם: "אני אתן לך את כל מה שתרצי ובלבד שתישארי בבית, בין הקירות".
בחוזה יש התחייבויות ויש הסתייגויות, כשהחוזה הוא חוזה טוב, בני הזוג מצליחים לפתח תשתיות איתנים לחיי נישואין בריאים. כשהחוזה אינו טוב ומצטברים כעסים, אכזבות ותחושת מרירות, יפה יעשו אם יפתחו את סעיפי החוזה ויבדקו את שורש הקונפליקט בין הסעיפים.
מהו חוזה טוב? אבמרסון משיבה "חוזה הוא טוב כאשר המאמץ, ההשקעה, האכפתיות, ההערכה ההדדית, הנכונות לעשות טוב לשני, ההזדמנות להתפתחות ולהגשמה עצמית, האחריות שלוקחים על כל מה שקורה במשפחה, המשקל שניתן לדעה ולרצון של כל אחד כשמקבלים החלטות, הזכות של כל אחד להיות אותנטי, הביטחון של כל אחד במחויבות של השני, בעצם הכול – מתחלקים בין השניים באורח שוויוני".
לעומת זאת, חוזה זוגי רע, הוא חוזה שמאופיין בחוסר שוויון. חוזה כזה יגיע יום אחד למבוי סתום, וזהו הרגע שבני הזוג יצטרכו לשבת ליד השולחן ולפתוח יחד את החוזה. יש שיעשו זאת בשלבים הראשונים שיזהו כי משהו לא מסתדר עם החוזה הסמוי ביניהם, ויש שאינם מודעים לעצם קיומו של החוזה, או שמצפים שישתנה מאליו, הללו יגיעו לשלב בו המציאות תכפה פתיחתו של החוזה ושינוי סעיפיו.
לעתים צריכים בני הזוג לכרות חוזה זוגי חדש, זוהי משימה עמוקה ומאתגרת במיוחד. כריתת החוזה החדש תצטרך בחינה מדוקדקת של סעיפי החוזה הישן, הבנת הכשלים, ויכולת ביצוע שינויים תפיסתיים והתנהגותיים.
חוזה חדש בין בני זוג, הוא חוזה מודע, גלוי, ונכתב תוך כדי דיאלוג מתמיד. הוא מאפשר גמישות, התחשבות בצרכים הדדיים, ומתאים את עצמו כל הזמן למציאות המשפחתית המתפתחת. זהו חוזה מאוזן, המוצא איזון בין הצרכים האישים, הזוגיים, המשפחתיים והסביבתיים.
בחוזה הנכתב מחדש, ישנו סעיף מרכזי הקובע כי "כל הפרה של אחד מבני הזוג את אחד מסעיפי החוזה, תבחן על כל מרכיביה בדיאלוג פורה שינוהל על ידי השניים". דיאלוג זה, יגלה לא פעם כי להפרה זו קדמו הפרות אחרות שבני הזוג לא ייחסו להן חשיבות, אך בעטיין שינה החוזה את פניו. הפרות כאלו ואחרות יכולות להיות נסלחות, כל עוד שבני הזוג נאמנים למרכיבים הקריטיים של החוזה, אך כשמרכיב מרכזי הנוגע בצרכי ליבה מופר, כל הפרה נבחנת מחדש ומקבלת מימדים בפרופורציה לתמונת החוזה הכללית. ולכן, אם מופר – לצורך הדוגמא - סעיף המדבר על צורך מרכזי של האישה בביטחון ויציבות, סעיף אחר המדבר על רצונה להיות מעודכנת על כל איחור של בעלה מלימודיו או עבודתו מקבל משקל בהתאם לאכזבתה הכללית מהחוזה.
זוגות המפנימים את היותו של החוזה הזוגי ברקע כל התנהלותם, ישכילו אם יזהו את מאבקי הכוחות סביב החוזה ביניהם, יפתחו באומץ את תוכנו, ילמדו את סעיפיו, והתגייסו לשנותם או להמירם בחוזה חדש, גלוי ומותאם לצרכיהם.
