ספקות רבים עולים בראשו של האדם, כאשר מתכונן הוא להציב לעצמו מטרות בחייו. עיקר הקושי להתמודד עם אותם ספקות, הוא הבלבול הגדול ששרוי בו האדם, בשעה שבו הוא רוצה לקחת החלטה בחייו. ככל שההחלטה אמורה לקשור אותו לתקופה ארוכה יותר, כך ספקותיו ובלבולו רבים הם.
לעתים נדמה לו לאדם, שהמחסום העומד בפניו הוא פחדנותו הטבעית מכישלון. הוא עלול להתמודד עם פחד זה בדרכים שונות, אך בעצם, הסיבה העמוקה יותר היא דווקא הפחד שלו מההצלחה עצמה.
פחד מכישלון הוא: פחד לעשות טעויות, שעל ידן אאבד אישור והערכה עצמית או חברתית.
פחד מהצלחה הוא: פחד להיות מוכר ומוערך, פחד מהיכולת לשמר את רמת ההתקדמות וההישגים המושגים.
להלן כמה משפטים שאומר האדם לעצמו, והמבטאים פחד מהצלחה:
"מי אתה חושב שאתה".
"איך אתה יכול לחשוב שמגיע לך משהו אחר".
"אני יכול להגיע לזה, אבל מי אמר שאז אהיה מרוצה".
"גם אם אצליח, אצטרך לעבוד קשה מדי לשמר הצלחתי,.תמיד יהיו אחרים טובים ממני".
"אם אגיע למטרתי, מה יהיה לאחר מכן, הלא הגעתי לקצה, ובטח שאז תרד המוטיבציה".
"אם אצליח כל כך, אגרום לאנשים לרכל עליי מקנאה".
"מי אמר שתמיד מזלי יהיה טוב".
"תמיד יהיו לי דרישות מעבר למה שהשגתי, אף פעם לא אהיה מאושר במאת האחוזים".
דוד המלך בתהילים (פרק ח) מתאר את גדלותו של כל יחיד במילים: "כל שתה תחת רגליו צנה ואלפים ובהמות ש-די", כלומר, ממעשה הבריאה אפשר להכיר את גדלות האדם, שהלא כל העולם - דומם, חי וצומח, לאלפיו ולרבביו נבראו בשביל כל יחיד ויחיד, והכול נמסר לרשותו, שישתמש בהם וישלוט עליהם. ולא רק ברואי מטה, אלא גם כל צבאות השמים, המלאכים והשרפים, כולם נבראו בשביל כל אדם יחיד.
הפתרונות לפחד מהצלחה נמצאים ברובם ביכולת של האדם להעריך את כוחותיו שניחן בהם בצורה נכונה וחיובית. הידיעה שהאדם הוא צלם אלוקים, ושחייב כל אדם לומר "בשבילי נברא העולם”, היא המפתח לביטול הפחד מהצלחה. השוני בין אדם לאדם בקול, במראה ובדעת, הוא הקובע את מסלולו האישי בימי חייו. אין הצלחת האחד נוגעת בהצלחת האחר.
הגישה שזקוק האדם לשנות בהתמודדותו עם הפחד מההצלחה, צריכה לעבור דרך שינוי דפוסי ההתנהגות. עליו ללמוד:
"להעריך ולחזק את עצמו על כל מאמץ והשתדלות בדרך להצלחה".
"לחשוב על עצמו בחיוביות, ולפתח ראיית חיים של איש מצליח".
"ללמוד להאזין לביקורת בונה".
"לקבל את הערכותיהם ומחמאותיהם של אנשים בראש פתוח, בנימוס וללא התכחשות וענווה שלילית".
"להעניק לאחרים פרגון על הצלחותיהם".
על האדם להבחין בין ענווה שלילית לענווה חיובית:
ענווה שלילית = תסביך נחיתות.
ענווה חיובית = לעשות נכון ללא תלות בדעת אחרים.
האדם מצווה במצוות רבות, מהן בין אדם למקום ומהן בין אדם לחברו. נכונות השאיפות והמעשים מתגלה לאור האמור במצוות אלו. ברובד אחד הוא אמור לראות את עצמו בבחינת "ואנכי עפר ואפר", וברובד אחר בבחינת "בשבילי נברא העולם". אך אם הוא מתנתק מנכונות מעשיו משום נחיתותו, בזה הוא שומט את הקרקע תחת כל מהות תפקודו בעולם. הוא תופס את בחינת "ואנכי עפר ואפר" ומשליך את בחינת "בשבילי נברא העולם", ואין זאת מתוך היצמדות לאמת, אלא משום הנוחיות שלו להתעלם מהבחינה שאמורה להיות לו המנוף לכל שאיפותיו.
