כשהייתי ילדה קטנה במיאמי - מספרת ד"ר ליליאן גלס בספרה "כיצד לקרוא אנשים" - נהגנו, אבי המנוח אברהם גלס ואני, לשחק משחק. לא שיערתי אז שהמשחק הזה יהיה המפתח להצלחתי המקצועית. הוא היה לוקח אותי ומספר לי סיפור בתמונות. אחרי הסיפור, כשפסענו לאורך הרחוב, היה אבי שואל שאלה. למשל: מה היה שם הכלב בסיפור המצולם. אם ידעתי את התשובה, היה קונה לי מתנה.
בחברתו למדתי להיות מודעת עד מאוד לסביבתי, ערה לכל אדם שפגשתי ולכל מקום שהלכתי אליו. לא הייתה כל אפשרות לרחף, כי על הכף הייתה מוטלת מתנה פוטנציאלית. בדרך כלל היה אבי מבקש ממני להיזכר בפרטים, כמו "מה היה צבע השמלה של האישה? למה האיש ההוא היה עצוב? את מי הזכיר לך האיש ההוא? בלי הרף דחק בי להיות ערה לעולם סביבי, אילץ אותי לשים לב לפרט הזעיר ביותר. בכל אשר הלכנו, היה מצביע על דברים: הצבעים על מקורה של ציפור קטנה, שינוי בכיוון הרוח לפני סערה טרופית, ריח של דשא שכוסח זה עתה, טעם של מנגו בשל ועסיסי. היה לו הכישרון ללמד אותי לחדד את כל חושי ולהיות מודעת לגמרי לחיים סביבי.
אכן, על מנת להתחבר אל הזולת יש ללמוד מיומנויות תקשורת ולתרגל הבחנה של דרכי הבעה. זהו אחד הכלים המרכזיים שיש לבני זוג ללמוד האחד על השני ובלעדי כלי זה כל הקשר לוקה בחסר.
אך האמת, שלימוד דרכי הבעה ומסריהם אמנם הכרחי הוא, אך מהווה חלק משני ביחס לפיתוח יכולת עוד יותר גדולה וקריטית בייחוד בין בני זוג - יכולת זאת נקראת: אמפתיה. כלומר, מעבר למסוגלות לזהות בהבעת פניו ותנועות גופו של בן הזוג את המסר החבוי מתחת לפני השטח, יש לפתח יכולת להבין את המסר מנקודת מבטו ללא שיפוט ומתוך הפנמה וקבלה שמה שבן זוגי מרגיש, זאת זכותו המלאה להרגיש ובוודאי סיבותיו מזווית ראייתו עימו.
פיתוח יכולת זאת נמצאת בבסיס דברי הלל באבות - "ואל תדין את חברך עד שתגיע למקומו" -כאשר רואה אתה את חברך עושה מעשה שלילי - לדעתך, אל תמהר ותנקוט כלפיו גישה שיפוטית, אלא עליך לגלות כלפיו תחילה אמפתיה - להיות מסוגל להיכנס לנעליו ולהבין את נקודת מבטו, מתוך הבנה כי האנושות מרובת גוונים היא, וגם אם גוון מסוים איננו לטעמך אינך יכול לדחותו ולבטלו, אלא להכיר את מציאותו ולנסות להבין את מקומו, ובכך תוכל לבוחנו מנקודת מבטו ולראות אם אתה צריך - ואם ביכולתך- להשביחו.
כיצד נרכוש יכולת אמפתיה?
המיומנות הזאת להביט דרך משקפי בן זוגי, נרכשת בתהליך שמתחיל דווקא ביכולת שלי להביט לתוך עצמי - הבטה עמוקה שלא רק מבחינה אלא גם מקבלת גוונים שונים שבתוכי - מהם נעימים יותר ומהם נעימים פחות, מתוך הבנה שאין בגוונים השונים להוריד כי הוא זה מערכי העצמי המורכב מיתרונותיי הרבים כאדם בכלל ובאלו המייחדים אותי כפרט.
התנאי לאמפתיה לזולת הוא היכולת להיות אמפאתי לעצמי - אינני יכול לראות את חולשות הזולת ועדיין להעריכו ולכבדו, אם חולשותיי האישיים מאיימים על הערכתי העצמית. פרופ' אליהו רוזנהיים בספרו "קריאות פסיכולוגיות במאמרי חכמים" מסביר בהקשר למאמר חז"ל אחר האומר "על נפשו לא חס, על אחרים לא כל שכן" - כי היכולת לחוש מה עובר בעולמם של אחרים נובעת מחוויותיו האישיות של האדם. ההתנסויות הרגשיות מאפשרות לנו "לנחש" מהו מצבו הרגשי של זולתנו. למשל, הליכה שפופה של אדם מתפרשת על ידינו כמצב דכאוני אצלו, על רקע ניסיוננו העצמי בשפיפות כזו או אחרת. אנו לא בהכרח עוברים את אותה חוויה אך אנו יכולים "להתקרב" לתחושתו הפנימית של האחר כאשר אנו מעמידים לרשותו את מאגר חוויותינו.
ועל כן, אם בחווייתנו חולשה מתפרשת כאיום על הערכתנו העצמית, גם כשנצפה בחולשה אצל זולתנו יהווה זה נשק בידנו כנגד הערכתו וכבודו בעיננו. אמנם אם נשכיל לקבל את חולשותינו כחלק טבעי מאישיותנו וכמרכיב הכרחי בעבודתנו היומיומית שאין בו כדי לפגוע בהערכתנו העצמית, אלא אדרבא, יש בכוח האתגר שבו להעלות את דימוינו העצמי הרי שבנקל יותר נוכל להתחבר ולהבין את עולמו של זולתנו.
בין קבלה להסכמה
הקושי שבאי קבלת הגוונים שבתוכנו בא לידי ביטוי באחד האתגרים הניצבים בפני בני זוג שנמצאים בתהליך איזון נישואיהם והוא: יכולת ההבחנה בין קבלה להסכמה. כי אמנם העובדה שכאשר אחד מבני הזוג מביע עמדה, מבטא רגש או פועל באופן שאינני מסכים עימו, אינה שוללת את יכולתי לקבלו ולא לדחותו - קבלת השונה מצריכה ניסיון להבנת מקומו ונקודת מבטו, ואין בקבלה זו כל קשר להסכמה עם המחשבה, הרגש או הפעולה. אך הקושי להבחין בפועל בין הדברים הוא קושי להיפגש עם מה שמאיים עלי, כאילו עצם המפגש הינו חשיפה לחולשה שאמורה להוריד מערכי העצמי וממילא מורידה מערכו של זולתי ושומטת את הקרקע בפני היכולת שלי להמשיך ולכבדו.
כל עוד ובני הזוג אינם מסוגלים לקבל את השונה שבבן זוגם, מחמת הקושי האישי של כל אחד מהם לקבל את הגוון הלא נעים והשונה מהשקפת עולמו אך נמצא בתוכו כחלק ממכלול אישיותו, הרי שמגבילים הם את עצמם למפגשים שטחיים יותר, כאלו שאינם חודרים אל תוככי נשמת בן זוגם, וממילא מפסידים את החיבור המושלם בין בעל לאישה - את ההבנה והתמיכה שיכולים להעניק זה לזה. אך עוד גרוע מכך, כל מחשבה, רגש או מעשה של בן הזוג שלא יהיה תואם את הסטאטוס קוו הבן זוגי - שאינו מתמודד עם חולשות ומצבים לא נעימים, יאיים על בן הזוג השני שיגיב בביטול, הבא לידי ביטוי במגוון דרכים שהמשותף להן הוא ריחוק הולך וגדל בין בני הזוג המלווה בתסכול ובכעסים רבים.
הדרך להיפגש עם בן זוגי פגישה אינטימית יותר, ולקבל את חולשותיו למרות אי ההסכמה עם היותם, עוברת דרך פיתוח היכולת לראות ולהכיר את הגוונים בתוכי - את חולשותיי, ועדיין להעריך את עצמי בזכות היתרונות שבי ומתוך הבנה והפנמה שחולשותיי הם אתגר בכדי להעלות את דימויי העצמי ולא להיפך - זהו התנאי ליכולת שלי להתחבר לזולתי, להעריכו ולכבדו.
השינוי מתחיל בך
לא בכדי אחד העקרונות של שינוי הוא כי "השינוי מתחיל בך", הציפייה שבן זוגי יבצע שינוי ראשון ורק לאחר מכן אני ישתנה, איננה שגויה רק טקטית, אלא מהותית היא אינה ריאלית. משום שבבסיס כל שינוי נמצאת היכולת לקבל את בן הזוג עם חולשותיו - לכבדו ולהעריכו על יתרונותיו ומעלותיו, ומתוך קבלה פנימית ואמיתית יחושו בני הזוג שהאחד מקבל את השני ומסוגל להתבונן מנקודת מבט שונה. כתוצאה מכך נוצרת אווירת פתיחות ואמון הדדי המאפשרת לדון בנושאים השנויים במחלוקת ולהגיע לפשרה ולדרך המקובלת על שני הצדדים.
אך אותה יכולת לקבל את בן הזוג ולהעריכו למרות חולשותיו, אינה יכולה להיקנות לולי כל אחד מבני הזוג יהיה מסוגל לקבל את חולשותיו הפנימיות ולמרות היותן לא תיפול הערכתו העצמית.
מעתה, כשאחד מבני הזוג צמא כל כך לשינוי, עליו לזהות את מוקדי הקושי שלו לקבל ולהתחבר לבן זוגו, ולהתבונן אל תוך עצמו לבחון כיצד הוא מתייחס לעצמו בעומדו על חולשותיו, ומה תהיה מידת הערכתו העצמית אילו חולשת בן זוגו תתגלה אף בו.
ככל שתהיה קבלה עצמית של האדם את עצמו, ככל שלא ישים את משקל הערכתו העצמית על פי מידת ואופני חולשותיו, אלא ישכיל לגלות ולזכור את ייחודו ומיוחדותו ויבין כי חולשות הם חלק מאתגר האדם בעולם. כך יוכל לקבל את חולשות בן זוגו מתוך אותה הבנה שאין בחולשה כדי להמעיט מערך הזולת כי אם לאתגרו במבחן החיים.
הקבלה הזאת את בן הזוג, יוצרת בסיס של אמון שהולך ונרקם בין שני בני הזוג. פתאום רואה האחד את זולתו שמבינו יותר, מקבלו באמת ואינו מבקר את חולשותיו אלא מתמקד דווקא בחוזקותיו, אט אט לומד אף הוא לקבל את חולשותיו מבלי שיחוש מאוים בעטיים, ומכאן והלאה מה שהיה מתחילה מבחן החיים של כל אחד מהשניים, הופך למבחן הזוגיות. במבחן זה, תפקידן של חולשות שני בני הזוג לאתגר את מערכת הנישואין המורכבת משני בני אדם הראויים להערכה ולכבוד במידה שווה, ובאותה מידה ראויים גם לעמוד באתגרי חולשות שניהם.
זוהי בעצם מערכת נישואין המפרה את עצמה, והולכת ומשתבחת עם השנים. היא אינה מערכת נטולת חולשות והתמודדויות, אך היא כזאת היודעת להסתכל על אותם חולשות הדדיות כאתגר ובכך מצליחה לנהל את עצמה ביציבות ובביטחון, כי זאת מערכת המורכבת משני אנשים המוכנים בראש ובראשונה להתבונן אל תוך עצמם, לקבל את חולשותיהם ולהעריך את יתרונותיהם, וממילא אף מול חולשות זולתם מרגישים בטוחים ויציבים.
