מעברים מהווים חלק בלתי נפרד בתרבות חיינו. למושג מעבר משמעויות רבות, החל ממשמעויות מוחשיות ועד למשמעויות
מופשטות.
המילון (אבן שושן) מעניק 4 פירושים למושג "מעבר":
א. מקום לעבור בו, או הליכה אל מעבר למקום מסוים.
ב. פעולת שינוי - התחלה לפעול לכיוון אחר
ג. מעבר הוא תהליך שיש לו התחלה אמצע וסוף.
ד. המעבר, ברוב המקרים צפוי מראש וניתן להתכונן אליו.
ארבעת הפירושים, במובנים מסוימים באים לידי ביטוי במעברים המאפיינים את תהליך גדילתו של הילד.
המעבר הראשון והדרמטי מכולם הוא המעבר מן הרחם המוגן והבטוח אל סביבה יבשה, פתוחה ומוארת בעולם שבחוץ.
הלידה היא תחילתה של שרשרת מעברים המתרחשים לאורך כל חיינו: הילדות, הבגרות ועד הזקנה, כשכל מעבר טומן בחובו סיכוי
וסיכון, ויתור על המוכר והבטוח לטובת אי- ודאות, צמיחה והתפתחות. היכולת שלנו להיפרד ממצב מוכר ולהסתגל למצב חדש
תלויה בכלים שרכשנו ופיתחנו במשך השנים. כשילד הולך לגן, לא מדובר באירוע חד פעמי שעלינו רק לעבור בשלום, אלא
בתהליך העשוי לערער את תחושת היציבות ותחושת הביטחון שלו. האופן שבו נתמודד, כהורים וכמחנכים, יחד עם הילד, יקבע אם
הוא יצא מחוזק מהניסיון, ואף יצביע על הדרך בה יתמודד עם פרידות ומצבים קשים אחרים בשלבים הבאים בחייו.
מהגן לבית הספר
המעבר מהגן לכיתה א' הוא מעבר הדורש הסתגלות לצורות למידה נוספות מאלה שהילד מכיר בגן. מעבר זה הוא מצב של שינוי היוצר מצד אחד אתגר, עניין וסקרנות, ומצד שני בעל פוטנציאל של לחץ כתוצאה מחוסר הוודאות ומתחושת אי הביטחון במרחב הפיזי
החדש. הלמידה בבית הספר היא למידה פורמאלית, הכוללת עבודה קבוצתית, סדר יום ותוכנית לימודים מסודרת ונוקשה יותר.
מוכנות לכיתה א' כוללת מרכיב בשלות ומרכיב למידה - אימון והתנסות. הבשלות והמוכנות נמדדים על פני רצף וכוללים תחומים רבים: שכליים, רגשיים, התנהגותיים וחברתיים, גם מרכיב הקשב והריכוז משמעותי ביותר בשלב זה.
מבית הספר לתיכון / ישיבה
במעבר מבית הספר לתיכון או לישיבה הילד חשוף לשינויים רבים: ישנם מורים חדשים, ציפיות חדשות, חברים חדשים, מיקום גיאוגרפי שונה ועוד. לשינויים אלה מתווספים מאפייני גיל ההתבגרות עם כל מורכבותם התורמים לקשיי המעבר. בשלב זה בא לידי ביטוי המעמד של הילד ויש דגש על הישגים לימודיים. הילד מבין את הנדרש ואת הציפיות ממנו, מכיר ביכולותיו החברתיות, וההחלטות
שעליו לקבל הינן משמעותיות לעתידו. במעברים אלו נודעת חשיבות לתגובותיהם של הדמויות המבוגרות שמסביבו של הילד ובעיקר לתגובותיו של ההורה. חשוב לציין כי ההתייחסות לילד ברגעי המעבר הראשוניים משמשת מעין מודל התנהגותי, לפיו יתפקד בשנים הבאות כשיהיה עליו לשנות מסגרות נוספות ולהשתלב מחדש בסביבה.
קשר חיובי ותומך בין ההורים לילד המתקיים באווירה רגועה ונעימה יכין אותו להתמודדות חיובית עם מעברים בבגרותו.
מחקרים מלמדים שמעברים בגיל ההתבגרות מהווים מצב סיכון ומאופיינים בהשפעות משמעותיות על הילד כגון: ירידה במוטיבציה הפנימית ללמידה, ירידה בתחושת השייכות למסגרת הלימודים, עליה בהתנסויות סיכוניות, ירידה ברמת ההסתגלות למסגרת הלימודים, ירידה בממוצע
הציונים ועליה בתחושת הניכור. מאחר והורים רבים מתקשים להתמודד עם האתגרים הניצבים בפניהם ועל מנת להעניק להם כלים לסייע
במעברים אלו לילדיהם, השכילו מספר ערים בארץ לקיים תוכנית הנקראת: "מעברים". בתכנית זו ההורים משתתפים בסדנאות הנחיה והדרכה במסגרת החינוכית. ככל שהקשר בין שלושת הגורמים: הורים, מתבגרים ומערכת החינוך הוא בריא, הדוק ומשותף, המתבגרים יחושו פחות פגיעה. זאת משום שככל שמתבגר חווה ליווי של מבוגר נוכח ומשמעותי בתהליך המעבר, ההסתגלות שלו תהיה מהירה, מאתגרת ומעצימה.
פרופ' עמוס רולידר בספרו "הורות ללא רגשות אשם" מציין את חשיבות ההתמקצעות ההורית ומונה עשרה טיעונים המוכיחים זאת. למידת ההורות חשובה והכרחית, בעיקר משום שישנם מצבים בהם התחושות האינטואיטיביות שלנו כהורים אינם מספקים, ויש צורך ברכישת ידע, כלים ומיומנויות. פרופ' רולידר נותן דוגמא למצב מוכר בו הילד הקט בוכה בכי תמרורים ונסער כאשר ההורה נפרד ממנו בבוקר בגן. זהו מצב שמאוד קשה לנו כהורים. רבים מאיתנו מוכנים לעשות הכל באותו הרגע כדי שהילד יפסיק לבכות: להרגיעו, להישאר עוד קצת, לחבק וללטף. מעטים יודעים כי תגובה כזו בתזמון כזה היא תגובה שגויה, שאינה תורמת ואף מעכבת רכישת מיומנות של התגברות על תסכול וקושי אצל הילד. התמקצעות הורית שיכולה להיעשות על ידי השתתפות בסדנאות, הרצאות, קריאה וכדומה, תלמד את ההורה הנבוך מה נכון וטוב לילד
במצב כזה, כמו במצבים רבים אחרים. ההורה ילמד שפרידה נכונה מהילד בגן מבוססת על היכולת לזהות מראש את מצב הקושי ולהכין את הילד לקראתו, להגדיר לו מהן ציפיות ההתנהגות שלנו ממנו בעת התרחשות הקושי הצפוי, לא לפספס ולא לקחת כמובן מאליו כאשר הוא עומד בציפיות ונפרד יפה לשלום, וגם כאשר הוא מתחיל לבכות, יש לומר לו בשקט שהגיע הזמן להיפרד, לומר "שלום" ופשוט ללכת. זוהי תגובה הורית נכונה המנוגדת לאינסטינקטים ולרגשי החמלה ההוריים, אך הכרחית לשם הקניית ערכי התנהגות כעצמאות ויכולת פרידה.
פרופ' רולידר מציין שתפקידנו כהורים מחייב אותנו להתחדש, להתרענן ולקבל ייעוץ ממוקד לאורך הדרך. שינויים טכנולוגיים, חברתיים ואחרים מציבים בפני ההורה אתגרים שעליו ללמוד להכירם כדי להתמודד עימם בהצלחה. עלינו לזכור כי תהליך ההתפתחות של אישיותנו אינו חדל לעולם. קיימת דינמיקה פעילה וזורמת במעברים שלנו משלב אחד בחיינו לשלב אחר תוך למידה מתמדת. ככל שנהיה הורים בעלי ידע וכישורים במישור הרגשי, השכלי, הערכי והמוסרי, נוכל לסייע לילד עד להפיכתו לבוגר עצמאי ובעל חוסן אישי המסוגל להתמודד בהצלחה עם אתגרי החיים.
