אומרים: רק למי שיש מצפון יש לו ייסורי מצפון. מצפון – צפון בו.
נקיפות מצפון – סוג הלקאה עצמית, שנובע מאחריות. יותר קל לילדים לקבל תחושת אשמה אצל הורים, מאשר אדישות והיעדר תחושת אשמה!
אך!!! עודף תמיד לוקה בחסר והוא שלילי. "לאכול את עצמי" – הוא חסרון באמונה! הורה רדוף אשמה יגדל ילד רדוף אשמה!
במישור החינוכי:
כל התנהגות שאינה ראויה, או מוגזמת - גורמת לתחושת אשם, כיון שהורים חשים שעשו טעות. כולנו עושים לפעמים טעויות, ואין מנוס מכך!
מה עושים? חוזרים בתשובה: מתחרטים, לומדים מהטעויות וממשיכים הלאה, עם קבלה לעתיד ...
- פינוק יתר : תלוי מה הגיל. בגיל צעיר ניתן עוד לתקן ולשנות. בגיל מבוגר יותר – ניתן לדבר אתו על כך, להסביר את הטעות ואף להמליץ על חיזוקים.
- הרמת קול: כשחוזר מהחיידר, יש למצוא הזדמנות באותו יום להזכיר זאת ולהביע צער. אפשר לתקן! הילד יקבל ויבין.
- ילדה שמשתנה: ניתן לתקן בע"ה ע"י קרבה וחום רב, הקשבה ואכפתיות אמיתית. לא להגיב בהיסטריה ולהכיל באמת.
במישור הרגשי:
קשור להורים שמתהלכים ספוגי אשמה עצמית בתחומים רבים, לאו דווקא בתחום הילדים. הם עמוסים בבעיות פסיכולוגיות בלתי פתורות. עדיף לטעות, מאשר לשדר חוסר סמכות ומשענת לילדים.
אין שום הצדקה לחוש רגשי אשם במישור הרגשי!
- חסרת בטחון כמוני: תחושה שלילית! בטחון עצמי ניתן לרכוש באמצעים שונים (חוגים, תפקידים ועוד), כל ילד וההתנסויות שלו.
- גמגום: יכול לפרוץ מהמון סיבות, ואיננו יודעים מדוע. ניתן בע"ה לטפל -הרגיעה היא התרופה הראשונית.
- לילד מציק משהו : טוב שכעת שמת לב! ניתן לעזור! אנו לא מלאכים.
- צורך בתשומת לב: כנ"ל: אף פעם לא מאוחר. זה נורמאלי שלא תמיד חשים מידית בקורה סביבנו.
- נכשל בגללי. לשבת אתו יותר: לכל ילד ההתנסויות שלו הבחירה שלו והחולשות שלו. אנו לא מסוגלים תמיד למלא את כל הציפיות שלנו כלפי עצמנו וכלפי אחרים!
לסיכום: אין שלימות! אסור להגיע למצב של אובססיביות, כי זה פוגע הן בהורים והן בילדים.
תוספת לנאמר:
המצפון הוא מתנה מאת הבורא, וכמו לכל דבר בבריאה יש לו מטרה. הוא האמצעי דרכו אנו בוחנים את מעשינו, רגשותינו ומחשבותינו. הוא מדריך את האדם או מייסר אותו. האשמה מקיימת אותנו כאנשים הוגנים ואמיתיים, ומתווה לנו את הכוון בדרך להיות ההורים שילדינו ראויים להם. עצם קיומה הוא ביטוי לכמיהה שלנו להיות הורים טובים.
אך! כל דבר לא מאוזן הוא שלילי. יש לשנות אמונות פנימיות שליליות. אין לצפות לשלמות. ככל שנצטרך להיות מושלמים פחות - כך נחוש פחות כעס ואשמה. טעויות בהורות הן בלתי נמנעות. ברור שקיים פער בין הידיעה לבין היכולות וההתנהגויות. מרכיבים רבים משפיעים על התפתחות ילדינו. נכיר בחולשותינו וננסה להיות מי שאנחנו. נהיה הורים טובים יותר ואשמים פחות. וכמובן, התפילה לסייעתא דשמיא בחינוך !
אציין רק אותו סוג הורים, שקריירה סוחפת לא מותירה מקום מספק לילדיהם, שסולם הערכים שלהם לוקה ואברך את נקיפות המצפון שלהם...
