חובת הדיווח: ליועצים מטפלים ומשפטנים
אגודת היועצים והמטפלים במשפחה בישראל (ע.ר.) מאגדת מאות יועצים מקצועיים מתחומי הטיפול והייעוץ בתחום המשפחה, משפטנים וטוענים רבניים.  
אגודת היועצים הקימה לאחרונה קו חירום מידי למענה ראשוני  למקרי חרום, במספר 073-3300600 בין השאלות החוזרות על עצמן על ידי החברים, עולות בעיקר שאלות בנושא: חובת הדיווח לרשויות במקרים של חשש לעבירות אלימות ומין, המתבצעות במתלונן/ת או בילדיו הקטינים. האם היועץ חייב לדווח? למי הוא מדווח? האם מספיק רק לידע את הנועץ או שמא היועץ בעצמו מחויב להעביר החשש? ובאלו עבירות?

מהי חובת הדיווח/ הידוע

החוק מטיל אחריות ישירה על אנשי מקצוע לדיווח על פגיעה בקטינים או בחסרי ישע בידי אחראי עליהם. חובת דיווח הקבועה בחוק העונשין (ההדגשות אינן במקור):

368ד.
(א) היה לאדם יסוד סביר לחשוב כי זה מקרוב נעברה עבירה בקטין או בחסר ישע בידי האחראי עליו, חובה על האדם לדווח על כך בהקדם האפשרי לעובד סוציאלי שמונה לפי חוק או למשטרה; העובר על הוראה זו, דינו - מאסר שלושה חדשים.

(ב) רופא, אחות, עובד חינוך, עובד סוציאלי, עובד שירותי רווחה, שוטר, פסיכולוג, קרימינולוג או עוסק במקצוע פרה-רפואי, וכן מנהל או איש צוות במעון או במוסד שבו נמצא קטין או חסר ישע - שעקב עיסוקם במקצועם או בתפקידם היה להם יסוד סביר לחשוב כי נעברה עבירה בקטין או חסר ישע בידי אחראי עליו - חובה עליהם לדווח על כך בהקדם האפשרי לעובד סוציאלי שמונה לפי חוק או למשטרה; העובר על הוראה זו, דינו - מאסר ששה חדשים.

(ג) היה לאחראי על קטין או חסר ישע יסוד סביר לחשוב כי אחראי אחר על קטין או חסר ישע עבר בו עבירה, חובה עליו לדווח על כך בהקדם האפשרי לעובד סוציאלי שמונה לפי חוק או למשטרה; העובר על הוראה זו, דינו - מאסר ששה חדשים.

(ג1) היה לאדם יסוד סביר לחשוב כי זה מקרוב נעברה בקטין או בחסר ישע עבירת מין לפי סעיפים 345 עד 347, 348 ו-351, בידי בן משפחה שטרם מלאו לו 18 שנים, חובה על האדם לדווח על כך בהקדם האפשרי לעובד סוציאלי שמונה לפי חוק או למשטרה; העובר על הוראה זו, דינו – מאסר שלושה חודשים; בסעיף זה, "בן משפחה" – כמשמעותו בפסקה (2) להגדרה "אחראי על קטין או חסר ישע" בסעיף 368א.

(ג2) בעל מקצוע מהמנויים בסעיף קטן (ב), שעקב עיסוקו במקצועו או בתפקידו היה לו יסוד סביר לחשוב כי נעברה בקטין או בחסר ישע עבירת מין לפי סעיפים 345 עד 347, 348 ו-351, בידי בן משפחה שטרם מלאו לו 18 שנים, חובה עליו לדווח על כך בהקדם האפשרי לעובד סוציאלי שמונה לפי חוק או למשטרה; העובר על הוראה זו, דינו – מאסר שישה חודשים.

(ג3) היה לאחראי על קטין או חסר ישע יסוד סביר לחשוב כי נעברה בקטין או בחסר ישע עבירת מין לפי סעיפים 345 עד 347, 348 ו-351, בידי בן משפחה שטרם מלאו לו 18 שנים, חובה עליו לדווח על כך בהקדם האפשרי לעובד סוציאלי שמונה לפי חוק או למשטרה; העובר על הוראה זו, דינו – מאסר שישה חודשים.

בחובת הדיווח של אנשי מקצוע אין הבחנה בין עבירה שהתבצעה בעבר, אפילו לפני שנים, לבין עבירות שנעשו זה מקרוב. אין הבחנה בין עבירה שממשיכה להתבצע לבין עבירה שהופסקה.  אין הבחנה בנסיבות הגילוי של המידע ומי מסר את המידע.   עבירה המחייבת דיווח הוגדרה בחוק, כעבירה של סיכון החיים והבריאות: עבירת מין; עבירה של נטישה או הזנחה; ועבירה של תקיפה או התעללות.

חסר ישע:  "הינו מי שמחמת גילו, מחלתו או מוגבלותו הגופנית או הנפשית, ליקויו השכלי או מכל סיבה אחרת, אינו יכול לדאוג לצרכי מחייתו, לבריאותו או לשלומו.

הגדרת אחראי על  קטין:

הורה, או מי שעליו האחריות לצרכי מחייתו, לבריאותו, לחינוכו או לשלומו של קטין או של חסר ישע - מכוח דין, החלטה שיפוטית, חוזה מפורש או מכללא, או מי שעליו האחריות כאמור לקטין או לחסר ישע מחמת מעשה כשר או אסור שלו.

בן משפחה של קטין או של חסר ישע, שמלאו לו שמונה עשרה שנים ואיננו חסר ישע, והוא אחד מאלה:  בן זוגו של הורו, סבו או סבתו, צאצאו, אחיו או אחותו, גיסו או גיסתו, דודו או דודתו, בן זוגו של אומן, וכן הורהו של אומן, צאצאו של אומן, אחיו או אחותו של אומן ובן זוגו של כל אחד מאלה.

מי שהקטין או חסר הישע מתגורר עמו או נמצא עמו דרך קבע, ומלאו לו שמונה עשרה שנים; ובלבד שקיימים ביניהם יחסי תלות או מרות.

הגדרת "יסוד סביר לחשוב"

מהו אותו "יסוד סביר לחשוב" המקים למטפל חובת דיווח? גם בעניין זה לא מצאנו פסיקה מפורשת. המפרשת מהו אותו יסוד סביר לחשוב. האם לדוגמה היסוד הסביר לחשוב של סתם אדם הוא אותו באותה דרגה של יסוד סביר לחשוב אצל מטפל.

ככלל "יסוד סביר לחשוב" נמדד באופן אובייקטיבי כלומר האם כל אדם אחר בנעליו של אותו אדם היה חושב כי נעברה עבירת מין בקטין. יחד עם זאת למטפל ישנם כלים הכשרה וניסיון טיפולי מעבר לנורמה שאצל אדם מן הישוב וה"יסוד סביר לחשוב" נמדד ביחס אליו האם כל מטפל ברמת הכישורים שלו היה חושב כי נעברה עבירת מין בקטין.

הדבר נמדד הן לקולא והן לחומרה. יתכן כי בנסיבות מסוימות אדם מן הישוב לא היה מגיע ליסוד סביר לחשוב  כי נעבירה עבירת מין בקטין ואילו מטפל כן היה חושב כך ולהפך אדם מן הישוב היה ממהר להסיק מסקנות ומטפל היה סובר אחרת.

עדיפות דיווח, לאיזה גורם?

החוק מאפשר למטפל לדווח למשטרה או לפקיד סעד ובכך המטפל עונה על דרישת החוק.  לאחר שנודע שהדיווח הועבר לפקיד הסעד עפ"י החוק יש לפקיד הסעד באפשרותו לבחור בין שתי חלופות דיווח.  האחת:  דיווח למשטרה, אך הוא יכול להמליץ שלא לפתוח בחקירה; ואילו החלופה השנייה פנייה לוועדת פטור לקבל פטור מדיווח למשטרה.

דיווח למשטרה עלול להביא לחקירה גלויה וחשיפת הנפשות הפועלות להליך פלילי שבצדו לעיתים נזקים במעגלים פנימיים וחיצוניים שלא רצויים לא לנפגע ולא למשפחתו, לרבות הוצאות כספיות  שהינן תוצאת לוואי של ההליך הפלילי.

דיווח של המטפל לפקיד הסעד עשוי למתן את הנזק המשני לנפגע ולמשפחתו. לפקיד הסעד ראיה רחבה יותר של כל התא המשפחתי וההשלכות לעתיד.  פקיד הסעד יערוך בדיקה יסודית ומקצועית לפני הפנייה למשטרה ולעיתים שיקול דעתו המקצועי יהיה לפעול לקבלת פטור מדיווח למשטרה.

נראה שלבד ממקרים מובהקים שברור שצריך מיד לפנות למשטרה ולהפסיק פגיעה בקטין, הרי שעדיף למטפל לצאת ידי חובת הדיווח בדיווח לפקיד סעד.

חובת דיווח  - קטין בן משפחה שפוגע בקטין בן משפחה אחר

חובת הדיווח של מטפל בגין ביצוע עבירות מין בקטין ע"י קטין בן משפחה אינה ברורה דייה.   אין חולק כי כאשר נודע למטפל על ביצוע עבירת מין בקטין ע"י בן משפחה קטין בזמן שעדין הקורבן קטין קיימת חובת דיווח.      יחד עם זאת לשון החוק איננה ברורה דיה האם קיימת למטפל חובת דיווח כאשר בזמן שנודע לו הקורבן ו/או הפוגע כבר בגירים האם יש לדווח על העבר, ויידרש יעוץ פרטני לגבי כל מקרה.

בגיר שמדווח על פגיעה בבן משפחה בעבר כאשר שניהם היו קטינים

דבר מצוי הוא שפוגע בגיר פונה לטפל בעצמו ומספר למטפל שכאשר היה קטין הוא פגע באחיו הקטין שגם התבגר או אפילו עדין קטין. האם קמה חובת דיווח למטפל? בדומה קורבן בגיר שפונה לטפל בעצמו ומספר    למטפל שכאשר היה קטין אחיו שהיה קטין או עדין קטין פגע בו, האם קמה למטפל חובת דיווח?

נכון לעת כתיבת מאמר זה אין פסיקה המתייחסת למקרים מעין אלו, אשר פירשה את כוונת החוק.

יחד עם זאת תכלית החוק הייתה להילחם בתופעה שמתרחשת בתוך משפחה של פגיעה בקטין ע"י בן משפחה אחר שגם הוא קטין והדבר מוסתר ע"י מי מהאחראים על הקטינים מתוך דאגה הן לקורבן והן לפוגע או מטעמים אחרים, כגון בושה כבוד המשפחה וכו' וזאת בזמן שהקורבן הקטין חסר הישע עדין חשוף לפגיעה מתמשכת. המקרה הנפוץ הוא כאשר מתרחשת פגיעה בין אחים וההורים מסתירים זאת ולא מדווחים ונמנעים מלהעניק טיפול לנפגע ו/או לפוגע גם אם הפגיעה הסתיימה ואין לה המשך. בהסתייגויות הנדרשות ומבלי לקבוע מסמרות, במקרים מעין אלו כאשר הפוגע ו/או הנפגע בגירים עת נודע למטפל על הפגיעה, לא קמה למטפל חובת דיווח.

אלימות במשפחה – חובת יידוע לעניין בגירים

לפי הוראות חוק למניעת אלימות במשפחה תשנ"א-1991 והתקנות על פיו בהן נקבע כי: "רופא, אחות, עובד חינוך, עובד סוציאלי, שוטר, פסיכולוג, קרימינולוג קליני, עוסק במקצוע פרה-רפואי, עורך דין, איש דת או טוען רבני, שעקב טיפול או ייעוץ שנתן לאדם במסגרת עיסוקו במקצועו או בתפקידו, היה לו יסוד סביר לחשוב כי זה מקרוב נעברה עבירה באותו אדם (בסעיף זה -  המטופל) על ידי בן זוגו או על ידי מי שהיה בן זוגו בעבר, יידע את המטופל על כך שבאפשרותו לפנות לתחנת משטרה, למחלקה לשירותים חברתיים או למרכז לטיפול ולמניעת אלימות במשפחה מטעם המחלקה לשירותים חברתיים, וייתן לו כתובת ומספר טלפון של המקומות האמורים הקרובים למקום מגוריו של המטופל"  .חובת יידוע זו קלה ומפנה בלבד והתקנות לחוק מצביעות על תרשומת אותה עורך המטפל  תחת הכותר "ידוע על ידי מטפל" ובה הוא רושם לעצמו:

ביום__________ יידעתי את _________________ על כך שבאפשרותו/ה לפנות לתחנת משטרה, למחלקה לשירותים חברתיים ולמרכז לטיפול ולמניעת אלימות במשפחה, ונתתי לו/ה כתובות ומספרי טלפון ליצירת קשר עם גורמי הטיפול האמורים. תאריך___________ וחתימה______________.
 

הוראות אלו ומסמכים נוספים צמודים לתקנון אגודת היועצים תשע"ו

אם קיים חשש ברור וממשי מאדם שרשאי לשאת נשק

סעיף  11 א' לחוק כלי ירייה קובע:  "רופא, פסיכולוג, קצין בריאות הנפש או עובד סוציאלי במערכת הבריאות, המטפל באדם והסבור כי אם האדם יחזיק בכלי ירייה יהיה בכך משום סכנה לאותו אדם או לציבור, יודיע על כך למנהל משרד הבריאות, שיהא רשאי להעביר את הידיעה לצבא הגנה לישראל."

ראש שרותי בריאות הנפש והמחלקה למידע ולהערכה הוסמכו על ידי המנכ"ל לקבל הודעות מטפל.
חשוב לציין שהחוק אינו מתייחס רק למחזיקי נשק בהווה אלא גם לאלה שיבקשו רישיון לאחזקת כלי ירייה בעתיד.
החוק קובע חובה זו על בסיס שיוך מקצועי (רופא, פסיכולוג, עובד סוציאלי) ולא ע"פ שיוך ארגוני מוסדי.  לפיכך, דרישתו זהה כלפי בתי חולים, מרפאות, יחידות טיפול בסמים והתמכרויות, מסגרות שיקום וכו'.

מניעת פשע

חוק העונשין:  מטיל חובה כללית על כל אדם למניעת פשע. בסעיף 262 לחוק העונשין נאמר: "מי שידע כי פלוני זומם לעשות מעשה פשע ולא נקט כל האמצעים הסבירים למנוע את עשייתו או את השלמתו, דינו - מאסר שנתיים". במצבי עמימות או ספק ניתן להיוועץ עם פקיד סעד ללא מסירת פרטים מזהים. החוק מאפשר למטפל להפעיל שיקול דעת לגבי מסלול הדיווח ומעניק אפשרות לפקיד סעד לשקול את השארת הטיפול בדיווח בידי גורמים טיפוליים. את שיקול הדעת למי מהגורמים המוסמכים לדווח יש להפעיל בזהירות תוך התחשבות בטובת הקטין ורמת הסיכון. 

חובת דיווח לעורכי דין וטוענים

למרות חסיון עורך דין- לקוח, קבע בית  המשפט העליון שהחובה למנוע פשע גוברת על חיסיון עורך דין-לקוח.  סעיף 368ד לחוק העונשין מטיל על אדם חובת דיווח למשטרה או לפקיד סעד, במקרה בו היה לו יסוד סביר לחשוב כי זה מקרוב נעברה עבירה בקטין או בחסר ישע, וכן מטיל חובת דיווח כאמור על שורה של בעלי תפקיד (בתחום הרפואה, הפסיכולוגיה, שירותי הרווחה ועוד), שעקב עיסוקם או בתפקידם היה להם יסוד סביר לחשוב כי נעברה עבירה כזו.  עורכי דין אינם נמנים עם בעלי תפקיד אלה.

על עורך דין נאסר לגלות דברים שהוחלפו בינו לבין לקוחו, שיש להם קשר עניני לשירות המקצועי שניתן על-ידי עורך הדין.  כן מוטל על עורך דין חיוב לשמור בסוד כל דבר שהובא לידיעתו בידי הלקוח, תוך כדי מילוי תפקידיו של עורך הדין. הוראות אלה מונעות, לכאורה, את עורך הדין מלדווח על עבירות בקטינים או בחסרי ישע, המובאות לידיעתו על-ידי לקוחו.

וועדת האתיקה הארצית נדרשה, במספר מקרים, לחוות את דעתה בשאלה כיצד על עורך דין לנהוג במקרה בו מובא לידיעתו, על-ידי לקוחו, מידע אודות עבירות בקטינים או בחסרי ישע – בין כאלה שבוצעו על-ידי הלקוח; ובין כאלה שבוצעו על-ידי אחרים, אשר הלקוח עצמו מסרב לדווח עליהם, ואף מורה לעורך הדין שלא לעשות כן.

ועדת האתיקה בחנה כל מקרה לגופו. עמדתה, בתמצית, הייתה כי במקרה בו אין סכנה עתידית להמשך ביצוע העבירה (קרי, לא מתקיימות הנסיבות המתוארות בסעיף 262 לחוק העונשין), לא מוטל על עורך הדין לדווח.  עוד קבעה הוועדה, כי במקרה בו המידע הנמסר לעורך הדין על-ידי הלקוח הינו אודות עבירה בקטין או בחסר ישע שנעברה על-ידי אחר, על עורך הדין להבהיר ללקוח כי הלקוח חב בחובת דיווח על כך מכוח חוק העונשין. אם הלקוח יסרב, במקרה מעין זה, לדווח, ועורך הדין ידווח על העבירה, ועדת האתיקה לא תראה בכך עבירה אתית.

ועדת הרביזיה סברה, לאחר דיון בנושא, כי אין מקום לקבוע בחוק או בכללים חיוב של עורך דין בדיווח על עבירה בקטין או בחסר ישע, מקום בו חיוב מעין זה אינו מוטל עליו מכוח סעיף 262 לחוק העונשין.

הוועדה מבקשת להביא לידיעת עורכי הדין את הבעייתיות הכרוכה בנושא, ולהבהיר כי עורך דין אשר מגיע לידיעתו מידע אודות עבירה בקטין או בחסר ישע, שלכאורה מוטל עליו חיסיון או כי לא ניתן לכאורה לגלותו בשל חובת שמירת הסודיות החלה עליו, רשאי לפנות לוועדת האתיקה הארצית ולבקש לתת חוות דעת מקדימה בנושא.  וועדת האתיקה הארצית תבחן, כפי שעשתה גם בעבר, כל מקרה לגופו, ותנחה את עורך הדין כיצד לנהוג.

לגבי טוענים רבניים אין מנגנון של פנייה מקדימה,  לבית הדין המשמעתי, לשכת הטוענים אינה גוף המוסמך לפי חוק לתן חוות דעת מקדימות, ניתן להקיש מכללי לשכת עורכי הדין לטוענים רבניים, בכל מקרה יש לבחון באופן פרטני עם יועץ משפטי בעניין חובת הדיווח. 

לתשומת ליבכם, מאמרים אלו אינם מהווים תחליף לייעוץ משפטי, אינם מהווים חוות דעת משפטית, ואין אחריות למסתמך עליהם. בהחלט יתכן שעובדות או הלכות משפטיות שונות ישנו את האמור בהם. בנסיבות כל מקרה ספציפי חובה להתייעץ עם טוען רבני מומחה טרם נקיטת כל צעד בעל משמעות משפטית. כמו כן המחבר אינו לוקח על עצמו לעדכן מי מהמאמרים המופיעים ויש לבדוק כל עניין לנסיבותיו במועד הרלוונטי.  ליעוץ ניתן לפנות – לעו"ד צבי גלר דרך  עמותת "אגודת היועצים והמטפלים במשפחה בישראל".


כותבי המאמר: עו"ד (פלילי), עזריאל שאול קרבצוב | עו"ד וטוען רבני,  צבי גלר