פתיח
במעגל החיים המשפחה עוברת מספר שלבי התפתחות ובכל שלב המשפחה נדרשת לעמוד במשימה התפתחותית הדורשת ממנה משאבים - לימודיים, כלכליים ונפשיים. נבחן מה היו התפקידים המסורתיים ומה השתנה, וכיצד שינויים לא צפויים משנים את התפקידים, ודורשים מהמשפחה הערכות והתייחסות שונה.
מאמר
בשלב בנית הזוגיות המשימה המרכזית היא לבנות את הזהות הזוגית. כל אחד מבני הזוג מגיע עם מטעניו מהבית וביחד יוצרים יצירה חדשה. מאד חשוב ליצור גבולות ברורים ובריאים בין הזוג הצעיר למשפחות המוצא, על מנת לאפשר פרטיות ויכולת לתפקד באוטונומיה ואינטימיות.
במודל המסורתי כאשר תפקיד הבעל היה להיות שר החוץ, דהיינו לצאת לפרנס ולנהל את כספי המשפחה, והאישה שרת הפנים - לטפל ולחנך את הילדים, הייתה חלוקת תפקידים ברורה וחד משמעית, שלא הצריכה תקשורת מיוחדת ותיאומים בין בני הזוג. כל אחד ואחת התמקד בתפקידיו. אך בעשורים האחרונים אנו עדים לשינוי משמעותי בחלוקת התפקידים במשפחה, עם יציאתן של נשים לשוק העבודה ופנית הגברים ללימודי תורה בכולל, נוצר מצב שתפקידי הגבר בתחום הבית הצטמצמו ב"לעזור לאשתו" ואילו לאשה נוספה לסמכות המקורית כמנהלת ועיקר הבית, גם קריירה בחוץ.
האישה שכיום היא גם אשת קריירה ואינה תלויה כלכלית רק בבעלה, מרגישה שהייתה רוצה שחלוקת הנטל תהיה בצורה שוויונית ושיתופית יותר. החלוקה יוצרת בעיניה קשר, קרבה ותחושת יצירה משותפת. לעומת זאת הגבר רואה בדרישה לחלוקה בנטל סוג של רצון לשלוט ושיגידו לו מה לעשות. הפער בתפיסה עלול ליצור קונפליקטים בזוגיות ולכן חשובה מאד הבנת המניעים של כל אחד ויצירת תקשורת נכונה תוך התבוננות מה היכולת של כל אחד לתרום למערכת.
עם הולדת הילד הראשון נוסף אתגר לזוג הצעיר, וחוץ מבניית הקשר הזוגי ביניהם, עליהם לקבל ולגדל את הרך הנולד. בשלב זה בו הופך הזוג למשפחה, יש ליצור גבולות חדשים מול החוץ תוך שמירה על אינטימיות בבית פנימה. גם בגידול הילד קיימת על פי רוב שותפות הדדית בין ההורים ונשיאה משותפת בעול.
ראשוניותו של הילד הבכור באה לידי ביטוי במספר תחומים. הוא שהעניק להורים את התואר אבא ואמא, הוא שזוכה לקריאות התפעלות מכל פעולה שעושה וקיימת התרגשות והתלהבות מעצם הראשוניות של כל צעד התפתחותי שלו. הבן הבכור זוכה להיות ראשון בביגוד, באביזרים ובצעצועים, וכל אלו גורמים לו להרגיש חשוב ומלכותי. אך להרגשה זו מתלווה בהמשך מחיר. המחיר בא לידי ביטוי בתחושת האחריות שהוא יישא למשך כל חייו, בעצם היותו "שפן ניסיונות" החינוך של הוריו, והנושא בעול הציפיות כיורש העצר. מסיבה זו במקרים רבים מה שמאפיין ילד בכור הוא לקיחת תפקיד המרצה. בהמשך, כשנולדים הילדים הבאים, ברוב המקרים ההורים מאצילים סמכויות והוא הופך גם ליד ימינם.
עם התרחבות המשפחה והולדת הילד השני, שנולד כבר למשפחה, עליו להילחם על מקומו. ההורים כבר לא נלהבים כבעבר ועליו להשקיע הרבה אנרגיה על מנת שיכירו בנוכחותו וחשיבותו. במקרים רבים הילד מאמץ את תפקיד המרדן, המאפשר לו לבטא את דרכו הייחודית בשונה מאחיו הבכור. לעיתים כשהבכור מסרב לקבל את הבכורה ומעדיף להתמרד כנגד הצפיות ממנו, נעשה היפוך תפקידים והילד השני מקבל את תפקיד המרצה וגם את שק הציפיות המשפחתי.
מהילד השלישי ואילך הילד נולד כבר לתוך משפחה של בוגרים, והוא נכנס באופן טבעי לתפקיד "הצעצוע" המשפחתי. ההורים יותר מנוסים, פחות חרדתיים, והאחים נהנים לשחק עמו.
הלב של ההורים לומד להתרחב ולהעניק אהבה לכל הילדים בעת ובעונה אחת. המשימה ההתפתחותית המשפחתית היא ללמוד להיות לבד ומצד שני להרגיש שייכות. בשלב זה הילדים יוצאים למסגרות סמכות חוץ ביתיות כמו גן, בי"ס ויש כניסה של דמויות משפיעות נוספות לחייו, וממילא כניסה של חוקים ונורמות חדשות מבחוץ לתוך המסגרת המשפחתית. על המשפחה לבחון כל שינוי על מנת לשמור על זהותה, סמכותה ובטחונה. מה שחשוב בעיקר בשלב זה הוא בנית הגבולות בין הורים והילדים ובנית הגבולות בינם לבין עצמם, המשך בניה ושימור הזוגיות, ביסוס הקריירה, ודאגה לדיור קבוע.
המשפחה עם מתבגרים צעירים: משפחה עם מתבגרים מאופיינת בסערות והתלבטויות. הצורך של המתבגר הוא לאמן את כשוריו החברתיים תוך הבעת דעות עצמאיות הנתפסת לעיתים כמרד ווכחנות.
מבחינה היררכית המתבגר אינו שייך כבר לתת מערכת הילדים וגם אינו שייך למערכת ההורים, אך השפעתו ניכרת על כולם במאבקי התלות - עצמאות שהוא מנהל: פעם הוא בוגר, אחראי ולוקח את תפקיד המבוגר, ופעם חסר אחריות וחוזר לתפקיד הילד התלותי. השינויים יוצרים בלבול, גם בקרב הילד וגם בקרב ההורים ויתר בני המשפחה.
בשלב זה ההורים גם מתפתחים בעבודה, בקשרים החברתיים, ומטפלים בקשיים בנישואין.
התרוקנות הקן הוא שלב המאתגר את הזוג. בשלב זה הם מוצאים את עצמם שוב לבד בבית. זוגות שהשכילו להשקיע בזוגיות וליצור קשרים חברתיים אחד עם השניה לאורך השנים, תוך בניית הקשר וביסוסו, יקטפו עתה את הפירות ויתקדמו קשר בוגר. לעומתם, כאלה שהתמקדו רק בילדים ולא טיפחו את הזוגיות יפגשו בזמן "התרוקנות הקן" בבן זוג אלמוני לחלוטין.
בשלב זה יתכן היפוך תפקידים בין האמא לבת המביאה את הנכד או הנכדה לטיפול הסבתא כשהבת יוצאת לעבודה בחוץ, הסבתא הופכת שוב לאמא במשרה מלאה לנכד החמוד.
גיל הפרישה בגיל הפרישה בני הזוג מתמודדים עם משבר גיל העמידה ועם שינויים בריאותיים והורמונליים. יש זוגות שישקעו וירגישו חסרי תועלת ויש זוגות שיצאו לקריירה שניה, להתנדבות, לניצול שעות הפנאי, לעזרה לילדים הנשואים ולטיולים בארץ ובעולם.
שלב הזקנה עומד בסימן של התמודדות עם מחלות הגוף ומגבלותיו , מות חברים, אלמנות, התמודדות עם משמעות החיים ובעיקר משמעות המוות. בשלב זה המשפחה עוברת שלבים המעוררים חמלה, אי נוחות, פחד ואף חשש מהמשמעות שתהיה לפרידה על חייהם. פעמים רבות מתחלפים היוצרות - ההורה החולה הופך לילדי והבן או הבת לילדים הוריים.
שינויים לא נורמטיביים כמו גירושין, מחלת הורה, מחלת ילד, מוות פתאומי, התמכרות של אחד ההורים, הגירה וכדומה, מאלצים את המשפחה להתארגן מחדש מבחינת חלוקת התפקידים. במשפחות אלה בדרך כלל מתעצם תפקיד הבן הבכור כ"הגיבור המשפחתי" הנוטל על עצמו סמכויות שההורה ויתר עליהן, ונותן למשפחה תחושת תקוה וגאווה. הבן השני יאמץ, על פי רוב, את תפקיד השעיר לעזאזל, ויהיה מרדן תוך הזדהות עם ההורה המתמודד. הוא ימשוך את האש אליו על מנת לגונן על ההורה.
במשפחות של עולים חדשים היפוך התפקידים בולט מאד , הוא נובע מהתמודדות עם מערכת ערכים חדשה. המתבגרים חשים מבוכה ואמביוולנטיות, ותהליך גיבוש הזהות מסובך יותר בשל הבדלי התייחסות לנורמות וערכים. הם לומדים את השפה וכללי ההתנהגות של המדינה מהר יותר מהוריהם והופכים למתווכי המציאות להורים, מה שיוצר תלות של ההורים במתבגרים.
במשפחות הלא נורמטיביות לעיתים הבן הצעיר לוקח על עצמו מטלות רבות, בדרך כלל בעל כורחו, כי הוא בשטח או יותר זמין.
לסיכום על מנת לצלוח את המשימות ההתפתחותיות של המשפחה ועדיין לקיים זוגיות וחיי משפחה מתפקדים וראויים, יש ליצור דיאלוג בין בני המשפחה השונים, לבחון בצורה מעמיקה את המשאבים והצרכים, להאציל סמכויות ולחלק את התפקידים בצורה שתיתן מענה הולם לצרכים של כל בני המשפחה. התנהלות מכילה, מאפשרת מעודדת ופתיחות תמנע משחקי תפקידים שלא יעילים למערכת המשפחתית.
