"כשהמזבח מוריד דמעה..." – על גירושין קונפליקטואלים.
מאת עו"ס אלה גלבוע, MSW, מטפלת פרטנית ויועצת זוגית, מדריכת עו"סים ומנחת קבוצות.
בכל המסגרות בהם למדתי טיפול משפחתי הודרכנו לעשות כל מה שניתן כדי למנוע פירוק משפחות. הונחינו לא למהר לסגור את הגולל על הנישואים, גרועים ככל שיהיו. מטפלים משפחתיים ודייני בתי הדין הרבניים מדברים בעניין זה בקול אחד. נותנים שהות לזוגות לקבל ייעוץ משפחתי כדי להחזיר את "שלום הבית" על כנו.
על פניו, נראה שבדורנו ממהרים מדי להתגרש. הציפיות לאושר מוחלט בנישואים עלו, והיכולות להכיל קשיים התמעטו. תפקידי המגדר המסורתיים השתנו והביאו להתנגשויות על רקע ציפיות שונות לחלוקת תפקידים. ניידות, חוסר יציבות תעסוקתית, כפל קריירה והשפעות סביבתיות מזיקות גורעים אף הם מחוסנם של הנישואים המודרניים. בארה"ב כל זוג שני מתגרש ובישראל כל זוג שלישי. ב60% מהגירושים מעורבים ילדים עד גיל 16.
יש לציין שמקרים מסוימים הגירושין הם פיתרון לנישואין מכאיבים מדי. במשפחות בהם קיימת אלימות או התעללות הגירושים מתקבלים בהקלה ע"י הילדים. גירושים עשויים להתיר באופן סופי מצב תקוע של מריבות אין סופיות.
בעוד שבני הזוג מקווים שהגירושין יביאו שיפור לחייהם – על הילדים נכפים הגירושין, לעיתים באופן מפתיע וללא הכנה. הגירושים מהווים מקור של לחץ, בושה ותחושת אובדן. הם כרוכים בשרשרת של אירועים ושינויים, ירידה ברמת החיים ואובדן יחסים וקשרים.
אצל אחד מבני הזוג או אצל שניהם עולים תחושות כישלון שצובע ברגשות שליליים היבטים נוספים של חייהם. בני הזוג עוברים טלטלה נפשית ועלולים להרגיש אשמה ודיכאון. אצל בני זוג אחרים מושלכת האשמה לכישלון הנישואים על בן הזוג השני ורגשות כעס כלפיו פורצים בעוצמה. גירושין הן אובדן החלום הרומנטי, אובדן התקווה לחיי משפחה מאושרים. גירושין, הן "חורבן הבית" עבור הילדים.
נמצא שבשנתיים הראשונות לגירושין 50% מהזוגות הגרושים מסתגלים בהדרגה לסטאטוס החדש. הזמן חובש בחמלה את הפצעים אך אצל שליש מהזוגות הגרושים הפצע אינו מתרפא. אצל זוגות אלו הכעס והשנאה אינם חולפים והקונפליקט הזוגי ממשיך להתקיים שנים לאחר הגירושין. אצלם שכיחה אלימות פיזית ומילולית, ובמקרים קיצוניים אף רצח וחטיפת ילדיהם המשותפים. בני זוג אלו אינם פנויים לעבד את הגירושים ולהשלים עם סופיות היחסים הזוגיים. משבי הרגשיים מופנים לנקמה, הם אוחזים זה בצווארו של זה ואינם מתפנים להקמת משפחה נוספת. בדרך כלל העימותים מתחוללים בשדה המשותף של ההורות, סביב סוגיות שקשורות לילדים ועל גבם של הילדים. במצבים אלו יש צורך בעזרה מקצועית כדי לשחרר את בני הזוג ו"להציל" את הגירושין.
התקיעות בגירושין קונפליקטואליים בהם בני הזוג אינם מצליחים לחיות ביחד אך גם לא מצליחים להיפרד קשורה לאישיותם. מתגבשת תיאוריה שנשענת על פסיכופתולוגיה, על תיאוריית "יחסי אובייקט", ועל התיאוריה המערכתית שמנסה להסביר את התופעה. כוחות חברתיים ופסיכולוגים ממלכדים, כאמור, שליש מהזוגות הגרושים בהתנהגות מעגלית של מריבות אינסופיות.
במחקר שניסה לאפיין את אישיותם של בני הזוג בגירושין קונפליקוטאליים, נמצאו בעיות פסיכיאטריות, הפרעת אישיות נרקיסיסטית או גבולית לפחות אצל אחד מבני הזוג. כמו כן נמצא בעברם רקע של טראומה, אובדן, קשיי פרידה או קושי בסיסי בנפרדות.
בני זוג אלו חווים את הגירושין כדחייה עמוקה וכפגיעה אישית בהם. הם מאוימים מהפרידה ומרגישים צורך לא מודע להישאר מעורבים כזוג. בן הזוג הגרוש ממשיך להיות מושא רגשותיהם אך רגש האהבה מוחלף כעת בשנאה ונקמה. כך ממשיכה להשתמר הזוגיות לאחר הגירושין בדרך הרסנית ופוגעת. גורמים סביבתיים עלולים גם הם ללבות את מדורת הכעס בין בני זוג. התערבות והסתה מצד חברים או קרובי משפחה נגד בן זוג אחד מנציחה את הסיכסוך. עורכי דין עלולים גם הם להסלים ולמתוח את התקופה של המעבר מנישואים לגירושין באמצעות תביעות משפטיות שמשאירות את הסכסוך פתוח.
בגירושין קונפליקטואלים הסכסוך הזוגי הופך להיות סכסוך הורי על גובה דמי המזונות, הסדרי ראייה של הילדים וסוג המשמורת. הילדים נלכדים בסכסוך בעל כורחם, נקרעים בקונפליקט נאמנות ומשלמים מחיר רגשי כבד.
