"זה לא שאני לא רוצה, אני פשוט לא יכול"...
לרבים, רבים מבני הנוער, נראה כי הם פשוט אינם יכולים.... העומס המוטל על כתפיהם הצעירות וחסרות הניסיון (ועל כן גם פרופורציות...) נראה להם גדול מכפי כוחם והם בוחרים במודע לדגול בפילוסופיה של מגננה אשר נועדה לשמור על הדימוי העצמי שלהם מפי חוויית כישלון אפשרית.
והמחיר? גבוה מאוד... קניית הרגלי 'ויתור עצמי', ירידה בהישגים הלימודיים, בזבוז זמן פנוי שנוצר כתוצאה מהורדת רף המתח הלימודי (ירידה בהקבצה במתמטיקה למשל...) וחוזר חלילה...
במידה ואנו ההורים והמחנכים נשכיל לטעת בקרב המתבגרים הצעירים את האמונה בכוחותיהם וידיעת ערכם העצמי וכמו כן, נרתם לסייע להם ברמה המעשית כיצד לנהל את זמנם ולווסת את כוחותיהם בינות שלל המשימות המוטלות על כתפיהם נוכל לסייע להם לצאת מן הסבך.
ננסה לדובב את בני הנוער לשיחה כנה על כוחותיהם הייחודיים, נראה להם את נקודת החוסן הפנימית שלהם ונקשיב באמת לקשיים הניצבים בפניהם. משנעשה כן, נוכל לעזור להם להתמודד עם קשייהם ממקום של חוסן ולא ממקום של הישרדות. התהליך הזה במידה ואכן ייעשה, יועיל לשפר את הדימוי העצמי של בני הנוער בעיני עצמם ובעיני חבריהם.
לסיכום: חיזוק האמונה ב'אני העצמי' ביחד עם פיתוח מודעות לעמל ותהליכיות יסייעו בידי בני הנוער לעבור את תקופת בית הספר ולעמוד על מפתן החיים הבוגרים כאשר הם מצוידים בצידה משמעותית לפיתוח חיים מובחנים ועצמאיים.
