"בכוסו, כיסו וכעסו"- על התפרצות כעס וכעס לא מבוטא.
כתבה אלה גלבוע, עו"ס קלינית MSAמדריכת עוסי"ם ויועצת זוגית.
כעס הינו תכונה אנושית המתעוררת נוכח פגיעה, תסכול, עלבון, ניצול חוסר שיתוף פעולה ועוד. בסוציאליזציה של תרבויות מסוימות שכיחה התייחסות שלילית להבעה גלויה וישירה של כעס ביחסים בין אישיים וזוגיים. יש תרבויות המעלות על נס את "השמירה בבטן" של כאבים וכעסים.
נשים, יותר מגברים מתחנכות להימנעות של הבעה גלויה של כעס. הבעת כעס חריפה נתפסת כתוקפנות ואיננה נחשבת להתנהגות נשית הולמת.
התייחסות אל הכעס כרגש לגיטימי וניטרלי, מבחינה טיפולית, יכול להביא תועלת בחיי הפרט ובחיים הזוגיים כאחד. הקשבה אל הכעס העולה בתוכינו – כמוה כעירנות לחום גוף שמסמן מחלה או לפעמון אזעקה שמבשר על סכנה. הכעס, שלעצמו אינו רע אך דרך הבעתו צריכה להיות מבוקרת ולא הרסנית.
כשאדם מודע בזמן אמת, לכעס שמציף אותו הוא יכול לעצור ולחשוב : מדוע אני מרגיש עכשיו כעס ? האם אותות הכעס עולים בי, באופן סדרתי עם אנשים מסויימים ? במצבים מסויימים ? זיהוי מקור הכעס מאפשר תכנון של תגובה מותאמת. שיתוף בן הזוג בכעס שאנו חשים כלפיו מאפשר שינוי. הבעה מידתית אך ישירה של תחושת הכעס כמוה כיישום הפתגם "בפני עיוור אל תתן מכשול". אנו מכוונים את הזולת לשים לב לפגיעה שפגע בנו ולתחושות שעורר בנו.
הכעס מצוי על רצף שבשני קצוותיו המנוגדים מצויים התקף זעם קיצוני והדחקה מוחלטת (כעס סמוי). שניהם הרסניים ליחסים ומביאים לריחוק רגשי.
התפרצות כעס
התפרצות הזעם פגיעתה רעה ונזקיה מוסיפים להתקיים זמן רב אחרי שהיא קורית.
התפרצות חריפה מערבת מערכות גופניות פיזיולוגיות וגורמת נזק מתמשך לבריאות.
לכאורה, נראה שההתפרצות משיגה את מטרתה, וגורמת לבן הזוג השני ללכת על בהונותיו, לרצות לוותר ולמנוע בכל מחיר את מופע האימים הבא. התפרצות זעם כמוה כ-"קוטל נישואין". זרעים של פחד, כעס נגדי (לא מבוטא) וכאב מתחילים לכרסם באהבה. בן הזוג שספג התקף כעס נמנע מלשתף את בן זוגו בהיבטים שונים של חייו, מסתגר ומתרחק.
הכחשת כעס
בקצה השני של הרצף ניתן למצוא את "משתפי הפעולה", בני הזוג הנעימים שנותנים קדימות לצורכיהם של אחרים ומוותרים על צורכיהם. הם חותרים להרמוניה ולאוירה טובה, בכל מחיר, ונמנעים מעימותים.
הכעס אינו נגיש להם והם מסוגלים להכיל תסכול וכאב רב בלי לחוש, אפילו בכעס.
במהלך השנים הם עלולים להתחיל להרגיש אי שביעות רצון, תחושת ניצול תסכול וכעס בזוגיות, אך הם עדיין חוששים להתעמת. הם מתקשים לבקש מבן זוגם, באופן גלוי וישיר שינוי בהתנהגות או התחשבות. לכעס הלא מבוטא שפה משלו, והוא מתחיל להתפשט ולזהם את היחסים. בהיעדר דיון ישיר ופתוח בתחושות השליליות שהצטברו אצל בן זוג אחד – מחפש התסכול שלו אפיקי ביטוי עקיפים. ביקורת, רמיזות של בוז, "עקיצות" וצחוק לאיד הינם הפנים הנסתרות של הכעס.
התנהגויות אלו הינן "תחפושת עוקפת עימות" של בן זוג שמתכחש לכעסו. כעס סמוי מביא אף הוא לפגיעה באינטימיות ולהתרחקות.
נדגים זאת בכמה דוגמאות מהקליניקה :
מאחורי הסתלקות פתאומית של בת זוג מהבית ודרישה מפתיעה לגט,יכול להסתתר כעס סמוי ומתמשך.
שירה, שם בדוי, בחורה צעירה ממשפחה קווקזית עזבה את בעלה וחמותה לאחר כמה שנים בהם תיפקדה בכניעות ובצייתנות לפי הקודים של עדתה. בעלה בילה עם חבריו הגברים ומיעט להתייחס אליה. בהיעדר שיח זוגי הצטבר התיסכול בתוך תוכה לרמה ששוב לא יכלה לשאת. בעלה הגיב בהלם להסתלקותה מאחר ולא היה מודע כלל לכעסה.
לירון, שם בדוי, מנהלת את משפחתה באחריות וביעילות. בעלה מנסה לשתף פעולה אך מתקשה להשביע את רצונה. יחסיהם הזוגיים אינם שוויונים, כמו בין שני "בוגרים". לירון מתייחסת לבעלה "כהורה" אל "ילד" נוסף במשפחתה. היא מדברת אליו בטון מחנך, מבקרת, מזרזת ומפקחת עליו. לאחר שנים בהם לירון מגמדת את בעלה ואינה סומכת עליו- היא חשה כעס על רק שכל עול הבית נופל רק עליה. בעלה סופג את כעסה ואינו מגיב. הוא ממהר להגיד "כן" לדרישותיה אך בפועל- מושך זמן ואינו מבצע את התחייבותיו (דבר המעורר בלירון כעס נוסף כלפיו). בהיעדר יכולת להתמעט- בעלה של לירון נוקט בדפוס של "פסיב-אגרסיב". אומר "כן" ועושה "לא".
דליה, שם בדוי, מתלוננת שבעלה עשוי מטפלון : הוא מחליק כל בקשה רגשית ואינו מתייחס לרגשותיה, "הוא כמו פלקט בבית". היא מתרעמת ואינה רואה את הקשר בין התפרצויותיה וביקורתה כלפיו – לבין התריסים שהוא מגיף כדי להתגונן.
לסיכום :
יש להשתמש בתחושת הכעס כהזדמנות לפתוח בשיח זוגי ולברר, מפעם לפעם את מצב הזוגיות. כשתחושת כעס עולה אין להתעלם ממנה או להדחיקה. שיחה
