החורבן נגרם מכך שאנשים לא נהגו כבוד זה לזה והיתה שנאת חינם. אם כך מה היא שנאת חינם?
אין הכוונה לשנאה ללא סיבה, אלא כשאדם נפגע ממישהו הוא נוטה לשנוא, לכאורה זה מוצדק.
ננסה להבין, כשיש סיבות לשנוא וה"חינם" לשנאה הכוונה לכך היא, שכאשר קיימת שנאה "מוצדקת" יש לבחון אותה מול הנזקים והרוע שהיא גורמת. כלומר, כדאי לבחון האם להישאר ולדבוק בשנאה או לוותר עליה. כשאדם שם את השיקולים של שנאה מול הנזקים ורוע ממשיך לדבוק בשנאה זאת "שנאת חינם".
בו נבחן את הדברים בחיי הזוגיות, פעמים רבות יש בין בני זוג חילוקי דעות, מריבות אי הסכמות. לעיתים מצבים אלו גורמים לכעס ולתגובה קשה זה לזו. קורה לעיתים כי לאחר קושי כגון זה, בני הזוג מתבצרים כל אחד בתוך עצמו ובדעתו. כמובן שבמקביל ישנו כעס מאוד גדול ותחושה ש"אני צודק/ת" ולכן זה נכון שאמשיך בהתנהגות הזו. אך בו נבחן רגע את הסיטואציה.
אכן כל אחד מבני הזוג בטוח שהוא צודק, שמה שקרה פגע בו או העליב אותו. אך יש נם לכך שתי דרכי מחשבה
1. האם זה אכן כך? האם בן הזוג שלי באמת רצה לפגוע בי?
או אולי יכולה לעלות בי המחשבה כי יתכן שבן הזוג נפגע בעצמו והשיב לי בצורה כזו כיוון שנפגע.
2. האם זה שאני עכשיו כועס ומעוצבן ואלי שונא כרגע את בן הזוג שלי או את ההתנהגות שלו זה מועיל לי? אם אני יכול לבחור בין לוותר על הכעס מצד אחד לבין לוותר על כך שאני צודק/ת מצד שני. על מה עדיף לוותר? מה מועיל לי הכעס? למי הוא מזיק?
כנראה שהוא מזיק לי בראש ובראשונה ובהמשך בוודאי לבן הזוג ולמשפחה ולילדים.
מכאן נשאלת השאלה - האם זו לא שנאת חינם?
נראה כי יש בהתנהגות כזו סוג של "שינאת חינם", אנו נמצאים ממש לפני שיא האבל שלנו על בית המקדש.
כולנו מייחלים שתגיע הגאולה, ש"יבנה בית המקדש". אנו נוטים לשכוח כי הדבר בידינו. אנו יכולים למנוע שנאת חינם, אנו יכולים להתחיל במשימה הכי קרובה, לא בהכרח שהיא הכי קלה. אך היא חשובה ויכולה לתת לנו את הדחיפה לכך שהחלטה זו תתרחב ותשפיע על כל האנשים סביבנו.
איך ניתן לעשות זאת? כיצד אפשר לנהל ויכוח ואי הסכמה ללא כעס? או כיצד ניתן לוותר על הכעס לאחר ויכוח מאוד סוער עם בן הזוג?
התשובה לכך נעוצה בכלי עבודה מאוד פשוט שאם ניישם אותו נמנע מצבים כאלו ונדע איך לנהל אותם ללא צורך בכעס ושנאה.
לכלי העבודה הזה קוראים דיבור מתוך הקשבה, הכלי שאנו משתמשים בו כדי ליישם את זה נקרא שיקוף. הדרך היא כאשר ישנו ויכוח או אי הסכמה בין בני זוג, יש לדבר על הדברים לשמוע כל צד עד הסוף. כיוון שלעיתים כאשר לא נשמע הקול של אחד הצדדים זה לבדו מביא לכעס. כדי שזה יקרה בצורה המיטבית, כדאי לחשוב על זמן מתאים בו שני בני הזוג פנויים לא ממהרים ולא טרודים בנושאים נוספים. כלומר – אם יש ויכוח עקרוני בין בני זוג כדאי לבחון מתי הזמן הנכון לדבר על כך ולא בשעת לחץ בדרך לעבודה או לאירוע שצריך להגיע אליו בזמן. זה דורש נשימה ואורך רוח. אך מאוד כדאי ויצא שכרו בהפסדו. כאשר יושבים בנחת בזמן הנח ומנהלים שיחה כל אחד בתורו, על מה שמפריע יש את היכולת להקשיב. כאן נכנס ה"שיקוף" לאחר ששמענו צד אחד, לא הפרענו לו באמצע, לא קטענו את דבריו, עלינו לספר לו מה שמענו והבנו מדבריו. אם נשקף לו את מה ששמענו והוא יסכים זה מעולה. אך אם הוא אומר כי לא זה מה שהתכוון, זו ההזדמנות שלו להגיד את הדברים שוב כדי שדבריו יובנו היטב, נחזור שוב על דבריו ונברר שאכן הבנו אותו. כאשר כל אחד מהצדדים יצליח להעביר את מה שהוא רוצה להגיד. נשיג אוירה טובה, הבנה, הכלה המון אמפטיה והקשבה. לא בהכרח שנסכים עם כל מה שיגיד הצד השני, אך ברגע שנצליח לשמוע את מה שיש לו לעיתים זה מספיק, גם אם ההחלטה תהיה לא כפי שרצינו. כך נמנע "שנאת חינם" – לא יהיה בליבנו כעס ושנאה כלפי בן הזוג – ונבנה עוד אבן בחומות ירושלים.
מאחלת, שיבנה בית המקדש במהרה בימינו – ונזכה לראות בביאת משיח צדקנו במהירה.
דנה זלינגר – יועצת זוגית ומטפלת ב CBT
danazeling@gmail.com
