אגודת היועצים ומטפלים במשפחה בישראל

מדור אקטואליה במשפחה

סיפור מהחיים לראש השנה

תקציר:
מוקדש באהבה להורים יקרים הנושאים בליבם תפילה וגעגועים על בנם יקירם שגלה משולחנם אל ארץ לא זרועה. "הבן יקיר לי אפרים אם ילד שעשועים כי מדי דברי בו זכר אזכרנו עוד על כן המו מעי לו רחם ארחמנו נאם ה"
סיפור מהחיים לראש השנה
depositphotos
כו אלול | 06.09.2018

קרני השמש האחרונות שקעו להן אט אט במערב, משאירות אחריהן מופע שמיימי מרהיב ביופיו לכבוד השנה החדשה.

הרקיע נצבע בגווני אש ותכלת ובנגיעות סגלגלות ירקרקות, נראה כגלויית שנה טובה אומנותית. 

בית הכנסת "שער תפילה" התמלא מפה לפה במתפללים ואורחים רבים.

אווירת ראש השנה שרתה בכל פינה והכל המתינו לתחילת התפילה.

בעוד מספר רגעים יעבור לפני התיבה החזן ר' דוד.

הוא יפתח בפיוט "אחות קטנה" וירעיד בקולו את לב הקהל.

יעקב לוי ישב מכונס בכסאו.

לא כך תכנן להכנס ליום הדין. רק לפני כמה שעות שוחח עם בנו הבכור שמעון וביקש ממנו בתחנונים לשוב הביתה, כשהבין כי אין טעם להוסיף ולשכנעו אמר "שמעון יא בני... אנחנו אוהבים אותך תמיד ומחכים שתחזור. הכיסא שלך שמור לידיי, בל יפקד מושבך כפרה עליק.

שתהיה לך שנה טובה ומתוקה. ל-ה-ת-ר-א-ו-ת-.

תודה אבא. שנה טובה גם לכם. נדבר בייי לבנתיים....

עכשיו כשהוא כאן, יעקב מנסה לאסוף את עצמו עם מטען הגעגועים והמחשבות ולהתרכז בסידור התפילה.

הוא עצם את עיניו ומלמל בכוונה:

"תכלה שנה וקללותיה-תחל שנה וברכותיה".

====================

שמעון ניתק את השיחה והתיישב בכבדות על הפופ הכתום שלו.

אפילו כאן בדירת הסטודיו  התל-אביבית האהובה עליו מול קו החוף המטריף והממכר, הוא מרגיש  תחושת זרות ובדידות מעיקה ומכבידה.

אוף....רטן לעצמו.

למה הייתי צריך את השיחה הזו עכשיו.

הוא הוציא מהמקרר בירה קרה והדליק לו סיגריה.  נשען על הקיר הצופה לים מקווה להרגע מעט מהשיחה עם אביו.

עוד זמן רב עמד שם על מקומו, נכנע לשטף הזכרונות שהציף אותו.

שולחן החג והסימנים הריחות והטעמים. הסכין החדשה שאמא הקפידה לקנות כסגולה טובה ומרקחת החבושים הנדירה שכל כך אהב.

הוא נזכר בניגונים המיוחדים בבית הכנסת, בפרט לפיוט

המרגש "עֵת שַׁעֲרֵי רָצוֹן לְהִפָּתֵחַ יוֹם אֶהְיֶה כַפַּי לְאֵל שׁוֹטֵחַ אָנָּא זְכֹר נָא לִי בְּיוֹם הוֹכֵחַ עוֹקֵד וְהַנֶּעְקָד וְהַמִּזְבֵּחַ" הנאמר לפני תקיעת השופר.

בליל המחשבות העיק עליו והטריף את דעתו. לא היו באמתחתו הסברים משכנעים מדוע הוא כאן אבוד ובודד רחוק ממשפחתו האוהבת. שמעון פסע בכבדות אל חדר השינה נכנס אל המיטה עייף ותשוש וחסר מרגוע.

====================

אווירת חג מרוממת שרתה על משפחת לוי.

אלי ודני הנעימו את שולחן החג בשירי רגש ישיבתיים ובדברי חיזוק ששמעו מרבותיהם. רגע אחד עצוב  הזכיר להם את חסרונו של שמעון.

היה זה בניגון השיר "הבן יקיר לי אפרים", אמא לא עמדה בשטף הדמעות ופנתה למטבח.

מול הנרות נשאה תפילה חרישית לבורא עולמים שישיב את בנה יקירה שמעון לכור מחצבתו במהרה.

היא מחתה את הדמעות ומיהרה לשוב אל השולחן,

אתם יודעים.....היא פנתה למשפחתה, בניסיון לשוב לאווירה הנעימה. שמעתי היום ברדיו משהו יפה על הפסוק "ובכל זאת שמך לא שכחנו נא אל תשכחנו" - כאשר יהודי מחזיק באמונה תמימה בכל עת, בפרט ברגעי ניסיון ומשבר. הוא אומר לקב"ה *ובכל זאת* למרות כל הנסיונות והמכאובים את *שמך לא שכחנו* אז בבקשה גם אתה תנהג עמנו כך *נא אל תשכחנו*.

====================

שמעון הסתובב על מיטתו מצד לצד, נדמה לו כי קול שופר הוא שומע.

קיומו של בית כנסת בשכונה  הבורגנית הזו העלה בעיניו תמיהה, מה ל"צפונבונים"  עם דת ותפילה?!

הלילה שעבר הותיר את חותמו ועורר בתוכו רגש יהודי חם. הוא החליט כי ירד לחפש את בית הכנסת, אולי התפילות שם יעשו לו טוב על הלב.

את המקום מצא בקלות יחסית, היה זה מבנה גדול אך מוסתר מאחורי שדרת בניינים גבוהים.

בכניסה פגש אדם חביב מגבאי המקום שהזמין אותו פנימה והניח בידיו כיפה ומחזור.

שמעון חייך במרירות, המבטים שספג בכניסתו היו מוכרים לו מילדותו, כך בדיוק היה מביט ומגחך על האורחים שנכנסו לבית הכנסת ולראשם כיפה לבנה מקומטת.

למזלו, נוסח התפילה היה של יוצאי חלב-סוריה וחלקם של המנגינות היו מוכרות לו.

וכך, לאט ובשקט הצטרף יחד לתפילת הקהל ושירתם.

בתפילת מוסף בפסוק "הבן יקיר לי אפרים" נשרו דמעות מלוחות מעיניו. נזכר בימי הישיבה ובשיר המרגש אותו שרו בראש השנה.

קולו של אבא הדהד לו בראש *"שמעון יא בני... אנחנו אוהבים אותך תמיד ומחכים שתחזור. הכיסא שלך שמור לידיי, בל יפקד מושבך כפרה עליק*

דמעותיו החמות של שמעון המיסו קמעא את מצבורי הקרח והכפור שהצטברו בתוכו עם הזמן. געגועים עזים התמלאו בתוכו לאבא לאמא לאחיו ולאחיותיו. 

*ובאו האובדים מארץ אשור והנדחים מארץ מצרים*

====================

מוצאי ראש השנה...

גב' לוי הורידה מהשולחן את הכסאות. זה עתה סיימה לשטוף את הבית. 

נקישות קלות נשמעו מפתח הבית, בזריזות סידרה את עצמה וניגשה אל הדלת.

צעקה בלתי נשלטת פרצה מתוכה....

*ש* *מ* *ע* *ו* *ן*

*ש* *ל* *י*

שמעון עמד מולה מבוייש ומרוגש בידו האחת תפוח ובשנייה כרטיס ברכה וצנצנת דבש.

אמא עטפה אותו בזרועותיה 

מאחריה עמד אבא מלטף את ראשו.

*שמעון שלנו*

*כמה טוב שבאת*

ובלילה כששמעון כבר נרדם

ישבו אבא ואמא וקראו את כרטיס הברכה שלו.

*אבא ואמא היקרים לי מכל מאחל לכם שנה טובה ומתוקה הדרך חזרה עוד ארוכה אבל האהבה שלכם אליי ניצחה ותנצח על כל המכשולים*

*שלכם תמיד שמעון*

====================

משפחות רבות מתמודדות בכאב וביגון עם תופעת הנשירה והחזרה בשאלה.

אין מקרה אחד דומה למשנהו ואין כאבה של אם אחת ככאבה של אם אחרת.

בעוד מספר ימים תתחדש עלינו השנה החדשה לטובה ולברכה, הבה ונשא תפילה למלך המלכים הרופא לשבורי לב שיחוס ויחמול על שארית פליטתנו וישיב בנים לגבולם.

לא תבכה עוד אמא ולא יתאבל עוד אב, לא נדע עוד צער ודמעה.

"עוד יזכור לנו אהבת איתן אדונינו ובבן הנעקד ישבית מדיננו ובזכות התם יוציא היום לצדק דיננו כי קדוש היום לאדוננו"*

(מתוך תפילת מוסף לראש השנה)

 

כתבות אחרות

מסיכות בחיי הזוגיות
depositphotos

מסיכות בחיי הזוגיות

האם הסתרת הרגשות האמיתיים מובילה למערכת קרובה ויציבה או שהינה הגורם לתחושת בדידות בתוך המערכת הזוגית? עוד בילדות המוקדמת למדנו לעטות מסכה וזאת על מנת להענות למה שהורינו, מורנו או החברה ציפו מאיתנו, זהו ה"אני המזויף" או התפקיד שכל אחד מאיתנו משחק בחיים. לדוגמא: אדם הנוהג באופן תדיר בכעס או בעוינות כלפי חבריו לעבודה, מסתכן בהרחקה ואף בסכנת פיטורין. מאחר ורובנו מודעים למחיר שאנו עלולים לשלם על התנהגות בוטה, עויינת או כעוסה אנו נוטים לעטות סוג של מסכה בה אנחנו נראים נינוחים, שלווים וקשובים, כל זאת על מנת לא לסכן את מקומנו בעבודה או לאבד את אמון חברנו משם. ניתן לראות אנשים אשר חווים בחייהם הפרטיים משברים אך מקפידים מול החברים בעבודה לשדר אמינות, שקט וטוב לב.
זמן התחדשותינו
depositphotos

זמן התחדשותינו

ט"ו בשבט נקבע במשנה כראש השנה לאילן. בעולם נהוג לקרוא לט"ו בשבט חג האילנות, והשאלה נשאלת מדוע נקבע חג האילנות כאשר עצי השדה ערומים ואפרוריים, לא היה נאה יותר להמתין לאביב, אז העצים במלוא הדרם בכדי לחגוג את חגם? בקביעת ראש השנה לאילן דווקא בט"ו בשבט מעבירים לנו חז"ל יסוד גדול ומהותי בחיי האדם דווקא על דרך צמיחת עץ השדה. *התהליך קובע* לא התוצאה. כאשר האילן לובש חג וענפיו טעונים בעלים ניצנים ופרחים, זו כבר תוצאה של תהליך ארוך וממושך. ההופעה המלבלבת בימי ניסן עליה מברכים את ברכת האילנות התחילה כמה חודשים קודם, בט"ו בשבט. בשקט בשקט תחת מעטה אפור ומשעמם התחוללה התעוררות בתוך מערכת ההובלה של העץ זו הכינה אותו להיות אילן עושה פרי צומח ומלבלב. אמרו מעתה *"חג האילנות הינו חג של תהליכי צמיחה וטעינה"*
השפעת המדיה על בני נוער ודרכי התמודדות
depositphotos

השפעת המדיה על בני נוער ודרכי התמודדות

הדור בו אנו חיים. מלא וגדוש בשפע רב בכל תחומי החיים. החל מתעשיית המזון וההנדסה הגנטית, פתרונות טכנולוגיים אזרחים וצבאיים מתקדמים וכלה בפיתוחים מרשימים בתחומי האלקטרוניקה וה"ננו" טכנולוגיה, הבריאות והרפואה. העולם מתקדם ואיתו גם התמודדויות ואתגרים רבים ומגוונים המספקים עבודה לעוד מליוני בני אדם. בעקבות ההתפתחות העולמית, חלק נכבד מאותם אתגרים משפיע באופן ישיר ומהותי על התקשורת האנושית הבין - אישית. על חיי המשפחה, החברה והחינוך. ומציב בפני הורים ומחנכים אתגר ממעלה ראשונה וצורך ב"חישוב מסלול מחדש" ברענון וסנכרון מערכות ההגנה החינוכיות, חיזוק ושכלול חומת האש ואבטחת המידע הערכיות, המוסריות והתא המשפחתי, מול גלי הצונאמי הטכנולוגי השוצף וקוצף. ושועט ברעבתנות וחמדנות נטולת רסן לכבוש עוד שטחים ויעדים ובדרכו מפיל חללים חללים.
טיסת ADHD אינה עונה
fotolia

טיסת ADHD אינה עונה

אז אתה שומע.... יש ישיבה חדשה שנפתחה על ידי ראש ישיבה "אחלה גבר" זורם ובראש טוב. מבין את הגיל שלנו ואת השגעונות. אם תרצה אסדר לך פגישה איתו. מה אומר? הוא הרהר מעט עצמו, מה בעצם יש לו להפסיד?! מקסימום, ברזומה שלו תהיה רשומה עוד ישיבה שעבר בה. הפגישה עם הרב נעמה לו, אישיותו הקסימה אותו מאוד. בסיומה, סוכם על הצטרפותו לחבורת הלומדים לתקופת ניסיון.
המצור של העצמי
depositphotos

המצור של העצמי

בעשרה בטבת אנחנו מציינים בצום ובהרהורי תשובה את המצור שאויבנו צרו על ירושלים, מה שבסופו של דבר היווה את תחילת החורבן והגלות. אך מן הראוי שנעשה חושבים גם לגבי סוגים נוספים של "מצור" שאנו עשויים לפגוש בחיינו האישיים, דוגמת אנשים מוכשרים הכלואים בתוך "אמונות מגבילות" היוצרות מצור ומצוק לכוחות ולפוטנציאל החבוי בתוכם, וכלשונו של רבי ישראל מסלנט "האדם אסור במושכלו" - 'אסור' מלשון 'אסיר', כשהאדם עצמו הוא באופן פרדוקסאלי גם האסיר וגם הסוהר...
הרב אשר מלמד, מנכ
aguda

הרב אשר מלמד, מנכ"ל האגודה בפגישה עם הרה"ג משה פנירי

במסגרת פעילות אגודת היועצים והמטפלים במשפחה בישראל להרחבת המענים לחברה הדתית/חרדית, התקיימה פגישת עבודה של מנכ"ל האגודה, הרב אשר מלמד, עם הרה"ג משה פנירי, העומד בראש בית ההוראה 'אפיקי מים' והרב אליהו בן סימון. הרב משה פנירי בירך על הפגישה והבטיח להורות לכל המו"צים לראות באגודה כתובת הפנייה של הציבור הרחב בכל תחומי פעילות האגודה לרבות יעוץ נישואין, נוער מתבגר, בריאות נפש, אישות ופגיעות במשפחה ומחוצה לה.
לחולל את הנס
depositphotos

לחולל את הנס

עם ישראל לגווניו ולצבעיו מציין את ימי החנוכה הבעל"ט בכל מיני דרכים גוונים וצורות, כשהמוטיב המרכזי הוא האדרה והדגשה של הניסים והנפלאות שעשה אתנו כאומה הריבונו של עולם בימים ההם ובזמן הזה. אכן שעם ישראל מלומד בניסים ומלומד גם כן להודות על ניסים. אנשי כנסת הגדולה תיקנו לכלל ישראל בכל תפילת עמידה נוסח של "מודים אנחנו לך" על כל הניסים שהקב"ה עושה איתנו מעבר לגדרי הטבע ומאוצר מתנת חינם, וגם נתקנה ברכת הודיה פרטית לכל אדם "שנעשה לי נס במקום הזה"... אך דווקא בתוך אווירת הניסים והנפלאות, ותחושת השיטוט מעבר לגבולות העולם, האדם והיקום, חשוב לציין שדרכו של הקב"ה היא כזו שכחלק מחוקי הטבע שטבע הקב"ה בעולם הוא שבדרך כלל אינו מחלק ניסים לכל דורש אלא אם כן האדם מיצה את מירב ומיטב היכולות האנושיות שהקב"ה נתן לו במתנה...
מניעת התנהגות שלילית בילדים
depositphotos

מניעת התנהגות שלילית בילדים

שלום וברכה, יש לי ילד בן 5, הוא ילד חכם, קשוב, ממושמע ובוגר. ההתנהלות היומית איתו נפלאה. יש לנו קושי שהתחיל בתקופה האחרונה, פעמים שלפני השינה הוא מתחיל להציק לאחותו הקטנה ממנו (בת 3) פעם זה לזרוק לה מהיד את הספר שהיא מעיינת בו, פעם זה לזרוק לה את השמיכה מחוץ לחדר וכד' למרות בקשותי הברורות שיפסיק הוא ממשיך. כיצד נכון לפעול במצב כזה? בתודה מראש, מיכל
הפרעה טורדנית כפייתית
depositphotos

הפרעה טורדנית כפייתית

בתנו הייתה תמיד ילדה נקיה ומסודרת שחשה צורך בניקיון, ובהתחלה הדבר שימח אותנו. לאט לאט דאגותיה בנושא חיידקים גדלו, וכשהייתה בגיל גן הילדים האחרים נראו לה מגעילים – אפים נוזלים, שיער סתור – היא הייתה בטוחה שהיא תידבק במשהו. ידיה היו אדומות וסדוקות מרוב רחיצה. עכשיו בכיתה ב', היא נשארה בבית ימים אחדים בכל חודש עם תלונות עמומות על כאבי ראש וכאבי בטן. מה עושים?

תגובות

כל התגובות