אגודת היועצים ומטפלים במשפחה בישראל

מדור אקטואליה במשפחה

שונות

תקציר:
לא צריך הבדלים מהותיים כדי ליצור שונות, מספיק שוני ברקע הכללי ובאופן העיצוב האישיותי אפילו בתוך אותה חברה ואף אותה עדה. בעצם היות בני הזוג גבר ואשה יש הבדלים ביניהם. הבדלים באופן ברייתם. הוא נוצר באמירת "ויצר ה' אלוקים את האדם" והיא נוצרה באמירת "ויבן ה' אלוקים את הצלע אשר לקח מן האדם לאשה". הוא נוצר מעפר תחוח והיא נוצרה מעצם קשה.
שונות
fotolia
טז אלול | 31.08.2015תגיות: בני זוג | משפחה | פערים | שוני

הם נפגשו בארוע של קרובים רחוקים משותפים. ביניהם אין בכלל קירבה. ההפך הוא הנכון, מרחק יש. הם בני עדות שונות, שניהם ממשפחות חרדיות. היא בת סמינר, בהירת שיער והוא בן ישיבה שחום. החליפו מבטים אחד ועוד אחד ועוד... אך לא מילה, אפילו לא אחת, שפת הלב היא שדיברה. משניהם הגיעה בקשה לקרובים המשותפים ליזום קשר באופן מסודר, להציע פגישה. המשפחות התנגדו, "מה פתאום, הם לא משלנו", כך הגיבו שני הצדדים. התנגדות המשפחות העמיקה את רצון הצעירים, המתיקה את המים למרות שלא היו ממש גנובים. ובכל זאת, שונים, לא שגרתיים, עמדו על דעתם. ומכיוון שהתקיימה פגישה ועוד אחת, נשברה צלחת ונקבעה חתונה.

הלבבות מלאים ספיקות איך זה נתנו יד לעניין, איך הסכמנו ומי יודע אילו קשיים יהיו ומתוך כך ולמרות זאת נבנה והוקם בית חדש בישראל, בית המגשר על עדות ופערים. האמנם???
מיד אחרי החתונה התגלעו קשיים: "את לא מחייכת בבית הורי",
"בטח, אני לא כמוכם, הם שונאים אותי",
"שטויות, הם אוהבים",
"אז למה המבטים האלו כל הזמן והבדיקה הבלתי פוסקת?"
"את מסתגרת",
"אני לבד שם, אפילו אתה אף פעם לא איתי",
"את לא מנסה להתערות",
"אני כן" "את לא",
"אני לא הולכת לשם יותר"
"את כן"
"אני לא"...........

כולם כבר יודעים שיש קשיים ביניהם, כולם גם יודעים למה, "מתחילה אמרנו שאין לנישואין האלו סיכוי... "כך הדודות. דודה אחרת, מפוכחת יותר הפנתה להנחייה זוגית. הם באו, ישבו נבוכים. סיפרו בדואט את סיפור חייהם הקצר, השלימו משפטים זה לזו, חייכו במבוכה בתחושת מטופשות ובבושה מעצם העניין. עיניהם מצועפות ואחר כך דומעות ממש. סיפורם מלא בתחושת החמצה, האשמה הדדית, כאב ופגיעה והמון אכזבה. כשסיפרו כל אחד על הרקע הכללי של בית הוריו התברר שקיימים הבדלים רבים ביניהם ומהותיים ביותר: הוא בכור במשפחתו, אחריו סדרת אחים ואחיות, היא הצעירה בבנות. הוא הבכור מקור גאווה להורים צעירים שהציבו לעצמם ולו סטנדרטים של הצלחה ומצויינות. גידלו אותו בלי נסיון קודם, בלי יכולת ספיגה של כישלונות מתוך מאבק להתערות בתוך שכונה חרדית מובהקת ושמרנית מתוך שאפתנות ועמידה בלחצים חברתיים ולימודיים ובאווירה של מצליחנות כלכלית. מגיל צעיר התרגל הוא לראות את העולם מבעד עיני הוריו: מה שמשמח אותם משמח אותו ומה שמלחיץ ומאכזב אותם משפיע כך עליו. השגיו והצלחותיו נמדדות בעיניו לפי פרמטרים  שנקבעו על ידי הוריו בעצם הווייתם. הוא עמד במשימות בדרך כלל, לא הצטיין במיוחד אך הצליח: מקובל בחברה, נאה בהופעתו, תפור בדיוק לפי מידות הוריו. הוא עצמאי כי הם דורשים ממנו עצמאות ובגרות.

לעומתו היא היתה ועודנה הצעצוע של הבית, הנסיכה. הוריה בשלים ומבוגרים, נעימי סבר, ותרניים (אולי מדי...), בעלי סבלנות וסובלנות. הם בנו את ביתם בשכונה מעורבת בעיר קטנה. בהיותה בת שנתיים התמודדו אחיותיה המבוגרות על אהבתה, כולן היו מוכנות לעשות המון על מנת שעוד חיוך מתוק יפציע על שפתיה הורודות, כולן רצו לסרוק את שיער הזהב ולהלביש שמלות מקושטות וללכת להשוויץ בה בפני החברות "איזו בובה מתוקה, איזו נסיכה". אכן נסיכה.
הוא המשועבד, היא הזכאית, מותר לה להיות חמוצת פנים אם לא נחמד לה ברגע זה. הוא לא מסוגל לכך כי צריך לשאת חן, לתת תחושת כבוד, לתפקד לפי נוהלים קבועים. היא יכולה לשבת בלי להושיט יד עוזרת בפינוי כלי הסעודה כי לא מתאים לה עכשיו להידחף עם כולן במטבח. הוא מתבייש בהנהגותיה ובאורחותיה, היא לא מתפקדת לפי בכללים של חייו, הוא מרובע בעיניה, מקובע, מוכתב, לא ספונטני, לא זורם, הוא ממסוגר, חשוב לו שהבית יהיה נקי מסודר ומאורגן, זה מעיד על נינוחות וחיוביות. היא מעדיפה שיחה ומנוחה על פני פעלתנות לשמה, את הבית היא תסדר אחר כך...
הם שונים בתפיסת עולמם. מקומם במשפחה ובחברה שונה ודמותם התעצבה באופן שונה בתכלית.

לא צריך הבדלים מהותיים כדי ליצור שונות, מספיק שוני ברקע הכללי ובאופן העיצוב האישיותי אפילו בתוך אותה חברה ואף אותה עדה.
בעצם היות בני הזוג גבר ואשה יש הבדלים ביניהם. הבדלים באופן ברייתם. הוא נוצר באמירת "ויצר ה' אלוקים את האדם" והיא נוצרה באמירת "ויבן ה' אלוקים את הצלע אשר לקח מן האדם לאשה". הוא נוצר מעפר תחוח והיא נוצרה מעצם קשה. יש הבדלים ביניהם בתפיסת העולם ביחס לסובב אותם ובעצם לכל דבר. אומר המהר"ל (באר הגולה מאמר רביעי), כי הקב"ה עסוק מדי יום ביומו לקיים את הקשר בין איש לאשה וכן כותב המהר"ל (נתיבות עולם, נתיב החסד) בעניין שמחת חתן וכלה: שבניין איש ואשה אינו בניין טבעי אלא בניין אלוקי. הנה אם כן אנו רואים שהקב"ה כביכול עסוק בלעשות נס יום יומי כדי שבית יהודי, כל בית יהודי יבנה ויתקומם. אנו צריכים רק לא להפריע לו, עלינו להבין שכל אחד שונה מזולתו וזה דוקא יוצר עניין בקשר ובחיבור. אם נפשוט את שתי ידינו ונביט בהבדל שבהן:  הן אותו דבר אבל הפוך, הפוך בתכלית ההיפוך, אך רק כך אפשר להשתמש בהן, רק יחד הן משלימות זו את זו, עוזרות זו לזו. אם היו שתיהן שוות אי אפשר היה לעשות איתן דבר.
השונות יוצרת עניין ואתגר, נותנת טעם לחיים בכלל ולחיי הנישואין בפרט. אל לנו לשאוף לחיים מונוטוניים ושגרתיים כיוון שאלו ימאסו עלינו ומהר.

התמודדות הדדית משותפת יוצרת עניין ועושר חוויתי המוביל לחוית אושר.
אם נשכיל לראות כל אחד מהקשיים הקטנים היומיומיים כנובעים משונות ומהווים אתגר ועניין אזי התחלנו למצוא את הדרך לאושר האמיתי. 

כתבות אחרות

חמשת השלבים במערכת הנישואין - פרק ב'
depositphotos

חמשת השלבים במערכת הנישואין - פרק ב'

"לנאהבים נדמה כי הזמן שהם מבלים יחד הוא יחיד במינו ושונה ממה שמתנסים בו כל האנשים האחרים. על הזמן הזה הם מתרפקים ומתענגים בזיכרונותיהם שוב ושוב. יש בניהם שאפילו זכו להתבגרות התודעה הרוחנית , לתחושה של אחדות פנימית ותחושת קשר עם הטבע כמותה לא חשו מאז היו ילדים. פרק זמן קצר ראו את העולם לא מבעד לעדשות קצרות ראייה של מצבם השסוע, אלא מבעד לעדשות החלקות והמלוטשות של טבעם המקורי" (ד"ר הארוויל הנדריקס)
חמשת השלבים במערכת הנישואין - פרק א'
depositphotos

חמשת השלבים במערכת הנישואין - פרק א'

לכולנו יש מחשבות, שאיפות וחלומות שמלווים אותנו שנים על חיי נישואין שקטים ומאוזנים ועל הרצון שאלו יהיו כמו בספרים ובסיפורים. חלום על מיזוג מושלם של שניים. על מתיקות סימביוטית לעולם. מה קורה במציאות? האם זה אפשרי? האם בכלל זו פסגת השלמות של חיי הנישואין?
האגודה זכתה במכרז להכשרת מטהרות בכל הארץ
aguda

האגודה זכתה במכרז להכשרת מטהרות בכל הארץ

אגודת היועצים והמטפלים במשפחה בישראל זכתה במכרז להכשרת מטהרות בכל הארץ בדגש על העצמת החוסן בהתמודדות המטהרות במצבים מורכבים במסגרת העיסוק.
עשרת הדברות בחינוך
depositphotos

עשרת הדברות בחינוך

עם ישראל, הנבחר מבין האומות, מקבל את שמו, מעמדו והוויתו כעם ישראל, במעמד הר סיני. העם שיצא ממצרים מתוך מ"ט שערי טומאה. היה צריך לעבור תהליך היטהרות והזדככות כדי להגיע מוכן למעמד קבלת התורה. תהליך שנעשה בהדרגה. עבודה יומיומית והתקדמות צעד אחרי צעד. בהגיע היום המיועד, הם קיבלו את התורה כאיש אחד בלב אחד בנעשה ונשמע. בהתבוננות על התהליך שעברו העם, מעת צאתם ממצרים ועד ליום מתן תורה, נראה כי כל צעד בהתקדמותם אל הר סיני, וכל האירועים שחוו, הם שעיצבו והטביעו את חותמם עליהם, להיות עם סגולה.
כוחה של ראיה טובה, והשפעתה בזוגיות.
depositphotos

כוחה של ראיה טובה, והשפעתה בזוגיות.

כוחה של ראיה טובה, והשפעתה בזוגיות. והתמודדות עם מצבי משבר ואבדן, מצבי דחק ואתגרי החיים. כפי שעולה מדרכיו והליכותיו של התנא ר' עקיבא ואשתו רחל.
מדוע החגים אינם תמיד שמחים?
depositphotos

מדוע החגים אינם תמיד שמחים?

החגים קרבים ועמם ההתרגשות הרבה לקראת האירועים המשפחתיים, החופשה מהעבודה וההזדמנות לזמן איכות עם המשפחה. מקובל מאוד לאחל אחד לשני חג שמח ויותר מכך, השמחה בחג אף מצווה עלינו בתורה. השאלה הנשאלת היא האם לשמוח בחגים זה עניין כל כך פשוט והאם כולם באמת זוכים לכך? כמטפלת, שמתי לב שמיד לאחר תום החג, כל חג, בייחוד הארוכים שביניהם, אני מקבלת גל של פניות לעזרה וסיוע. זה מתחיל בחרדות שלקראת החגים ומסתיים בתחושת עצבות, אכזבה וריקנות לקראת סיומם, כאשר בדרך פתאום צצות להן בעיות תקשורת בין בני המשפחה וקונפליקטים שקמים לתחייה.
aguda

"והיה מחניך קדוש" - זה מהפך!

מאות המשתתפים ועשרות הרבנים והארגונים הופתעו מהעוצמה ומהתגובות הנלהבות, כנס "והיה מחניך קדוש" שנערך לראשונה במגזר החרדי ובאישור הרבנים, חולל מהפך! המשתתפים: "מרתק ומקצועי". מאות אנשי חינוך, עשרות רבנים ומחנכים, ארגונים, אנשי מקצוע ובכירי משרדי ממשלה, השתתפו בכנס 'והיה מחניך קדוש' שביוזמת 'אגודת היועצים והמטפלים במשפחה בישראל' ומועצת 'נוער בסיכוי'. למהלך הצטרפו ועדת היגוי המורכבת מאנשי מקצוע ובכירים המובילים את התחום היחודי במגזר החרדי, זאת במטרה להעלות את המודעות לתופעת הפגיעות במשפחה ומחוצה לה, ומתן כלים להתמודדות נכונה עבור טיפול מונע וסיוע ראשוני וכן יצירת חיבורים מותאמים בין רשויות החוק, לחברה החרדית באישור גדולי הרבנים.
מרחב הזמן שבין עבדות לחרות במסע חיינו
depositphotos

מרחב הזמן שבין עבדות לחרות במסע חיינו

היציאה לחירות מהמצר הפרטי של האדם אל החופש המיוחל למימוש מאווייו. כולנו חיים את חיינו ומשועבדים למחויבויות ושואפים תמיד לצאת לחופשי, להיות משוחררים מכל מחויבות ולחיות את החופש... החרות. . לצאת למסע אל העצמי, הפנימי של כל אדם. במהלך חיינו, אנו נעים במרחב שבין העבדות לחירות, להשתחרר מכבלים, ממחוייבויות ולצאת לגלות מרחבים חדשים בתוכנו ואף בעולם כולו, לגלות עולמות ותרבויות המעניקות לנו את חדוות הגילוי והמסע הפנימי, להיות קשובים לעולמנו בתוך כבלי הזמן.
מי מסתתר מאחורי המסכה? אני!!!
depositphotos

מי מסתתר מאחורי המסכה? אני!!!

למה מסכה? מה תפקידה בחיינו? האם המסכה בשבילנו היא רק מוצר בידורי או מבט אל המאוויים והפחדים שלנו? מה אנחנו מסתירים ולמה אנחנו זקוקים להסתרה? האם אנחנו מסתתרים מעצמנו ומאחרים?
מסיכות בחיי הזוגיות
depositphotos

מסיכות בחיי הזוגיות

האם הסתרת הרגשות האמיתיים מובילה למערכת קרובה ויציבה או שהינה הגורם לתחושת בדידות בתוך המערכת הזוגית? עוד בילדות המוקדמת למדנו לעטות מסכה וזאת על מנת להענות למה שהורינו, מורנו או החברה ציפו מאיתנו, זהו ה"אני המזויף" או התפקיד שכל אחד מאיתנו משחק בחיים. לדוגמא: אדם הנוהג באופן תדיר בכעס או בעוינות כלפי חבריו לעבודה, מסתכן בהרחקה ואף בסכנת פיטורין. מאחר ורובנו מודעים למחיר שאנו עלולים לשלם על התנהגות בוטה, עויינת או כעוסה אנו נוטים לעטות סוג של מסכה בה אנחנו נראים נינוחים, שלווים וקשובים, כל זאת על מנת לא לסכן את מקומנו בעבודה או לאבד את אמון חברנו משם. ניתן לראות אנשים אשר חווים בחייהם הפרטיים משברים אך מקפידים מול החברים בעבודה לשדר אמינות, שקט וטוב לב.

תגובות

כל התגובות

אביה 02/09/2015 09:08 לפעמים השוני הגדול הוא דוקא ברכה
והשלמה, צריך רק לדעת איך להתייחס לדברים